שתיים בלילה

שתיים בלילה, היא בוהה דרך חלונה על העיר התוססת, המוארת, המאושרת והרעשנית.
שתיים בלילה, היא יושבת בחדרה החשוך על רגלייה מונח נייר וידה אוחזת בחוזקה בעיפרון הישן.
שתיים בלילה, עינייה הגדולות והשחורות מביטות פעם על העיר היפה ופעם על הדף הלבן.
שתיים בלילה, ידה מטייל בעדינות על הדף, מציירת את מראה העיר הישנה והיפה.
שתיים בלילה, היא יושבת עם עצמה, מול המראה הישנה והסדוקה, מוזיזה את הפוני השחור מעינייה, וחושפת לעצמה שוב את הצלקת הגדולה על עורה החיוור שגורמת לה בבהלה להסתיר אותה בחזרה.
שתיים בלילה, היא שוכבת במטה הגדולה, מביטה בתקרה הלבנה ועוצמת את עינייה.
שתיים בלילה, היא מדיימנת בראשה את עצמה, רוקדת ומסתובבת בעיר התוססת שמתחת לחלונה. היא כמעט ויכולה להרגיש את המדרכה המחוספסת שעלייה כפות רגלייה היחפות זזות. היא כמעט ויכולה להריח את ריח הגדים המעושים במסעדות הקטנות שסובבות את המקום, היא כמעט, כמעט ויכולה להרגיש את הרוח הקרירה של הלילה מעיפה את שיערה השחור כפחם. היא כמעט ויכולה לשמוע את קולות האנשים המעורבבים עם מנגינות ושירים מתרבויות שונות, היא כמעט ויכולה לשמוע את מחיאות הכפיים המלוות אותה בכל צעד ריקוד שעושה.
שתיים בלילה, היא שוכבת על מיטתה הגדולה והישנה, פותחת את עינייה ומתעוררת חזרה אל חדרה החשוך, הגדול והריק מכל אושר ושמחה אשר היא צריכה.