אורות בשרשרת

דניאל ספנסר, למד בקולג' שזה קרה לו. הוא נשבע לי שזה סיפור אמיתי. הוא היה סטודנט ממוצע, ציונים לא גבוהים במיוחד. לילה אחד, שחזר דניאל משיעור ביוכימיה היה לו נורא משעמם, אז הוא החליט לכתוב. הוא פתח את המחשב נייד שלו, התיישב על המיטה וכתב:

טוני בחור איטלקי ממוצע, בעל חוש הומור עם עיניים שחורות וגדולות החליט שנמאס לו להיות מנקה שטיחים. בבוקר, הוא קנה עט ומחברת. בלילה, הוא התיישב על שולחן בפארק ליד ביתו. היה זה לילה קסום. הברווזים באגם געגעו בהסכמה, אכן לילה קסום. אך טוני, שהיה כותב מתחיל, לא ידע מה מחכה לו:

טוני כתב על מדינה רחוקה, עליה שמע רק בדיווחי החדשות, ישראל שמה. בישראל היו המון מלחמות ופיגועים, ומוות. הוא כתב על אדם שיושב מול המחשב שלו וקורא סיפור קצר ומוזר שמצא באינטרנט. אך אבוי, בדיוק בזמן שאותו אדם הגיע לאמצע הסיפור, נכבו כל האורות מסביבו. זה לא ייתכן, שאג טוני, בדיוק בזמן שכתב שנכבו האורות לאותו קורא בדיוני, כבו לטוני כל האורות בפארק. זה לא ייתכן, צעק דניאל ספנסר, בדיוק שכתב שנכבו האורות לטוני בפארק, כבו האורות לדניאל במכללה.

העלטה הלא טבעית הזו העבירה צמרמורת קלה בעורפו של דניאל, הוא חזר לטוני בסיפורו וכפה עליו לכתוב שהאורות נדלקו. טוני, שגם היה בעלטה מצמררת, חזר לכתוב על אותו אדם במדינה רחוקה, ישראל שמה. טוני רשם שהאורות אצל אותו קורא במדינה המרוחקת נדלקו. גם האורות אצל טוני בפארק נדלקו. וגם האורות אצל דניאל ספנסר במכללה נדלקו שוב.