שפיכת דמים-פאנפיק סדיסטי על אינויאשה

אזהרה:
הפאנפיק שתקראו יהיה פאנפיק מוזר וסדיסטי, חלק מהתוכן בו לא לילדים בני 9+.
הפאנפיק יהיה על אינויאשה (יודעים מאיזה אנימה), מומיג'י אינושבארו (מטוהו), ומוקו פוג'יארה (גם מטוהו).
נא לא להגיד לי שאני חופרת עם אהבתי לאינויאשה.
בנוסף, יהיו המון דם ותיאורים מזעזעים.
חשוב לציין! בהתחלה הפאנפיק יראה בסדר, בסופו הוא יהפוך למזעזע ואלים (יכול להיות, אני גרועה בדברים כאלה).
מקווה שתאהבו!
~~~
עוד יום רגיל, אני יושבת ומשתעממת, אני חושבת על משהו שיעביר לי את הזמן.
אני קמה וניגשת אל החרב והמגן שלי, יוצאת החוצה ומתחילה להתאמן. לאחר שעה של אימונים הדלת נפתחת.
"מומיג'י?" שאלה מוקו שיצאה מן הדלת, מחזיקה בידה כוס מים קרירים.
"כן?" אני מסתובבת אלייה והחרב שלי בטעות נופלת מידי.
"הבאתי לך משהו לשתות" אמרה והגישה לי את כוס המים, שתיתי אותה, הייתי צריכה את זה.
אחר כך נכנסנו הביתה, שלפתע שמענו דלת נפתחת בחוזקה, מוקו גוררת אותי אל מאחורי הספה.
"למה אנחנו מתחבאות?" שאלתי אותה בשקט.
"זה..זה הוא" אמרה בקול מפוחד, לפתע שמענו צעדים, הוצאתי את ראשי להציץ, אבל מוקו הפילה אותי למטה.
"מה את עושה? הוא יהרוג אותך!" אמרה בשקט, לפתע ראינו את הספה מתרוממת, מוקו קפצה מעל הספה, הדברים היחידים ששמעתי הם "לך מכאן! עזוב את האחות שלי בשקט!" ואז שמעתי קול בכי, שקמתי לראות מה קרה לה ראיתי רק את מוקו, שוכבת בשלולית מלאת דם, חצי מאיבריה חשופים והיא מדממת.
"מוקו!" צרחתי בבהלה, אני כבר אתפוס את מי שעשה לה את זה. סחבתי אותה אל חדרה וכיסיתי אותה בשמיכה, לקחתי את החרב והמגן שלי ויצאתי החוצה, כאובה וזועמת.
בדרך ראיתי שוטרים וסירנות, אנשים מתים ואיברים מפוזרים בכל מקום, אני נעצרתי, מזועזעת מתמיד, מפנה את ראשי קדימה ומשתדלת לא לחשוב על האיברים והאנשים המפוזרים, קול צחוק מרושע קוטע את האווירה השקטה.
"מי..מי זה?" אני שואלת בפחד.
"רוצי!" צורח שוטר ועומד מלפניי, מכוון רובה אל סימטה חשוכה.
"אתה יכול לירות" אמר קול מוכר, מולינו התגלה נער, שד מלא כנראה, אני זוכרת אותו, בילדותי התעוררתי ביער והוא זה שבא אליי והשאיר לי צלקת, אני קופצת מעל השוטר.
"אתה!" צעקתי והתנפלתי עליו, תקעתי את החרב בבטנו, דם יצא מבטנו אבל הוא פשוט חייך ונעמד, אחר כך הוא צחק ופתאום גופו של השוטר נחצה לשניים, ראיתי את איבריו, זה היה מזעזע, ראיתי את העצמות שלו, אני מזועזעת מהיום.
"כן, מה איתי?" שאל, ידעתי שהוא לא באמת שואל אלא "מתבדח על חשבון הבית", מצד ראשון כעסתי עליו ושנאתי אותו, מצד שני הייתי עצובה על כך שמוקו מתה, פתאום התעצבנתי עד כדי כך עד שהוצאתי עליו את העצבים שלי.
"אני שונאת אותך! אתה הרגת את אחותי, אתה הטרדת אותי בילדותי, אתה רע! פשוט רע! אני שונאת אותך עד כדיי כך שאם היית יכול למות הייתי הורגת אותך! אתה חתיכת.." צעקתי, פתאום הרגשתי כאב חד בבטן ונפלתי אחורה, שמעתי אותו צוחק.
"אני שונא אותך, אבל אוהב את הדם שלך" שמעתי אותו, לפתע עייני נעצמו, ואז לא ראיתי יותר, כי כבר לא הייתי קיימת.