שיר העצבות
היה היה יער עד
ובתוכו בית
ובתוכו שמלה לבנת בד
ובתוכה אישה
היה היה יער עד
ובתוכו סרבל
ובתוכו אדם
ובידו גרזן
יער העד נעלם כלא היה
כשכל מה שנותר הוא שביב עץ אחד
אשר נח לו בשלווה על להב הגרזן החד
צעד האדם מנוחו טרוד עד אין קץ
ליבו סוער ומדמם בשקט
מתהלך הוא כשיכור שחזהו שופד בחץ
היה היה בית
ובתוכו דם
ובתוכו שמלה
ובתוכה דם
ובתוכו אישה
ובתוכה גרזן
אשר עליו נח לו נצר לשושלת עצים רבת אבות
היה היתה אש
ובתוכה תערובת של אוצר מבוזבז
הביט בהכל מבעד לסרבל
דמעות נקוות מעיניו
אדם שקופא גופו אט אט
עד שליבו הדואב
נעצר הוא לעד
תגובות (5)
זה אפילו היה קצת מצחיק, נחמד
לא יודעת אם דווקא הצחיק. לא לא. אבח זה כן דרך יפה ובלי לומר הרבה העברת המון. כיף לקרוא
לא חושבת שזה היה אמור להצחיק, אבל נורא אהבתי. כתיבה באמת נהדרת.
(בכללי תמיד אהבתי את הכתיבה שלך)
חח תודה
היי. שמתי לב שהפסקת להעלות. נא המשך. לא מדובר רק במצבי הנפשי אלא גם במצב הגלקסיה כולה, הרבה מונח על הכתפיים שלך! ( היכולת להסב לנו הנאה, היא אחריות גורלית לשלום היקום )