שיחה נעימה עם קאנקו (שאש ליאת!)

אני עוברת , ואני רואה את קנאקו מעוצבנת מהרגיל.
אני:קאנקו!!
קאנקו (מתעלמת).
אני:קאנקו! את האלילה שלי!
קנאקו (עדיין מתעלמת).
אני:קאנקו!!!!! (טופחת לקאנקו על הכתף).
קאנקו:מה? (פונה אלי במסתוריות…אחת הסיבות שאני מאוהבת בה).
אני:בת כמה את?
קאנקו:מצטערת , אני לא עונה על שאלות כאלה. (איזה צנועה -,-)
אני:אז אני אגיד לך קודם את הגיל שלי , דרך אגב אני אורין.
קאנקו:נעים להכיר.
אני:רק עכשיו את נזכרת להגיד את זה?!
קאנקו:תעשי לי טובה , אני עצבנית , אל תעצבני אותי יותר.
אני:אז אני בת 11.5 , את?
קאנקו:לידיעתך , אני חיה ללא ידיעה על עצמי , אז איני יודעת בת כמה אני.
אני (חוטפת שוק) מה?!
קאנקו:כן.
אני:יש לך משפחה?
קאנקו:אמרתי לך שאני חיה ללא ידיעה על עצמי , לא?
אני:כן..
קאנקו:אז בבקשה תעזבי אותי בשקט.
אני:הדבר הזה שאת סוחבת על הגב לא כבד לך?
קאנקו (מתעצבנת) תעזבי אותי כבר בשקט!
אני (נעלבת).
קאנקו (הולכת)
אני (רצה אחרי קאנקו)
אני:אני מצטערת.
קאנקו:זה בסדר.