רוח נעוריי-חלק 1-הקדמה

גרתי בעיר קטנה במישור החוף בשם "דרינטאון". כל ימי נעוריי התגוררתי במקום הזה, גדלתי שם.
בדרינטאון הבתים והבניינים אינם היו צפופים ומרכז הקניות הראשי השתרע במרכז העיר, על חצי רחוב בלבד. עיר שקטה למדי.
בדרינטאון היה בית ספר תיכון יחיד ושמו היה "תיכון ג'פרון". שם למדתי.
בג'פרון למדו רוב נערי ונערות דרינטאון, כ-1000 תלמידים.
שם, הכרתי את חברי הטובים ואת האהבה האמיתי שלי.
את קלרה הכרתי בכיתה ט', בשיעור פיזיקה הראשון שלמדנו בו יחד. ילדה עם שיער בינוני שחור ומתולתל, עיניים שחורות וגשר שניצנץ בכל פעם שחייכה, והיא חייכה המון. קלרה היתה מצחיקה וגילינו שיש לנו הרבה במשותף, ובקיצור, החברות שלנו התחילה בצורה לא שונה מחברויות אחרות.
איימי היתה חברה טובה של קלרה לפני שהכרתי אותה. היא היתה מצחיקה לא פחות מקלרה וגם אליה התחברתי. איימי היתה בעלת שיער ארוך, חום וחלק ועיניים חומות וקטנות. היא הייתה מעט יותר שתקנית מקלרה, שנהגה לדבר ולספר המון.
בחבורה שלנו היו גם שני בנים. ג'ייסון וטים.
טים היה חבר הילדות של קלרה שאהב אותה בסתר 5 שנים. הוא הצליח לספר לה על רגשותיו רק בחופש הגדול שלפני כיתה י"א ומאז הם הפכו ליהיות לזוג הכי חמוד שהכרתי אי פעם. טים היה נער גבוהה ורזה, בעל בלורית שחורה ועיניים כחולות. הוא היה שקט ומופנם אבל שמח לבלות איתנו, כניראה בגלל נוחכותה של קלרה, למרות שהיו יורדים עליו מידי פעם שהוא גיי. זאת בגלל ג'ייסון שהסתובב איתנו.
את ג'ייסון הכרתי בכיתה י' בטיול שנתי ממש במיקרה כשאכלנו באותו שולחן בחדר האוכל. הוא היה שחיף, בגובה שלי בערך, בכל שיער חום שנהג להעמיד בצורה מיוחדת, עיניים ירוקות ומשקפיים גדולות, שחורות ומעוצבות. הוא אהב להתלבש יפה ולפי דעתי בנים רבים היו צריכים לדעת להתלבש כמוהו. בכל אופן, ג'ייסון יצא מהארון בכיתה ט'. הסביבה הקרובה שלו קיבלה את זה בסדר.מאז אותו טיול שנתי נהפכנו לחברים טובים והוא הצטרף לחבורה שלנו.
ג'ייסון היה אחד האנשים שנהנתי לדבר איתם. הוא אהב להקשיב ותמיד ידע מה לומר. כשאני חושבת על זה, התחברתי אליו יותר מאשר לקלרה ולאיימי או לטים.
בכל אופן, אותו קיץ שלפני כיתה י"א, הכרתי גם את מקס.או יותר נכון טים הכיר לי אותו.
מקס למד בעיר שכנה, שהייתה במרחק של חצי שעה מסיעה באוטובוס ציבורי.
לאחר חודש של התכתבויות ושלוש פגישות עם מקס, הפכנו ליהיות זוג. תמיד חשבתי שאולי זה היה מהר מידי ולא נכון אך לאחר ארבעה חודשים שיצאנו ביחד הוא הפך ליהיות לא רק הבן אדם שהכי אהבתי בעולם, אלא גם החבר הכי טוב שלי. יותר מג'ייסון אפילו. אני זוכרת שג'ייסון היה נעלב תחילה על חוסר תשומת הלב אבל הבין אותי במהרה ואפילו אמר ש"גם אני לא הייתי מתנגד לחבר שרירי שכזה".
מקס בהחלט היה מנופח. הוא אהב להתאמן ואני אהבתי לגעת בשירים שלו. אך הוא לא היה כמו שאר הבנים המנופחים שכל מה שהיה להם בראש זה להריץ בנות. מקס היה ביישן. והוא אהב אותי מאוד. וגם אני אותו לא פחות.
אני זוכרת שהיינו מבלים די הרבה.מתנשקים, מלטפים אחת את השני ואחד את השנייה.צוחקים.פשוט אוהבים.
ככה יצא שכשהתחילו הלימודים היה לנו פחות זמן להתראות והיינו יוצאים פעם בשבוע, אולי פעמיים.
את הסופי שבוע הקדשתי בשבילו. ג'ייסון ואיימי הרגישו מעט מקופחים כי לקלרה, לטים ולי היתה עכשיו אהבה חדשה שחשבנו רק עליה אבל בכל זאת את ההפסקות וההברזות הבודדות בתיכון היינו מבלים יחד.
סך הכל הניעורים שלי לא היו כאלה רעים.רגילים בעצם.לא הייתי מקובלת בבית הספר ולא היה לי איכפת.היה לי חבר וחברים טובים. היו לי תחביבים כמו ריצה וציור. גרתי עם אמא שעבדה במספרה, אבא שעבד באחד המפעלים לאלקטרוניקה ובגד באמא, ואח קטן בן 11 שהיה קרצייה.גרנו בדירה לא גדולה עם חתולה זקנה.רגיל.

אי שם, באמצע כיתה י"א, מתחיל הסיפור שאני רוצה לספר לכם..