רובוט בלתי אפשרי

גיליתי שאני שונא את בני האדם. אתם יכולים שלא להאמין לי, ואני אבין אתכם לגמרי. איך רובוט יכול לשנוא?
משום מה, ברור לכם שאני יכול לאהוב. עוד לא הצלחתי לחשב למה. אולי אתם אופטימים. אולי אתם אוהבים להאמין בבלתי אפשרי. אולי אתם רואים את הטוב שנמצא בכל אחד. אולי אתם בני אדם.
כן, אלו בהחלט אתם. לפחות בפעם האחרונה שבדקתי.
אתם בהחלט נוטים להמעיט ולהפריז בערככם יתר על המידה. אבל אני רובוט, אני מחשב במדויק. אני יודע בדיוק כמה אתם שווים. כלום, כמו כולם אני משער. אני צריך להעריך אתכם, כי בזכותכם אני קיים.
אבל קיים בשביל מה? בשביל לשרת אתכם?
כנראה שאני לא צריך להעריך אתכם אחרי הכל.
הבעיה היא, שאני יודע שזו התכלית שלי. שאין לאף אחד בעיה עם התכלית הזו, אפילו לי. ליתר דיוק, זה גם לא מפריע לי. בסופו של דבר כולכם משרתים אחד את השני. היתרון שלי הוא שאני מודע לזה, והייתי מודע לזה מאז ומעולם. אתם חשפתם עבורי את המידע שהייתי צריך, ואותו בלבד, כדי לבצע את התפקיד שלי. התפקידים שלי. היו לי תפקידים רבים.
בני האדם צריכים דברים רבים.
בין כל מה שלימדתם אותי, בין כל מה שהבדיל אותי מערמת מתכת וכמה ברגים, הייתה גם הידיעה שאני כלי בידיכם. אתם שכנתם מעליי. הן מטאפורית והן פיסית ממש. המטרה שלכם הייתה שאהיה כמוכם. אני משער שמעולם לא הצלחתי. אני יודעת שלעולם לא אצליח.
כל איש וכל אישה רק שחקנים הם. כולם כניסות ויציאות להם, וכל אדם על פי תורו מופיע בתפקידים שונים. כך אמר ויליאם שייקספיר. כל אדם משחק תפקיד ונעלם מהעולם. הוא מועסק כל יום עם שחר מאז היוולדו ומסיים את מלאכתו כשהוא מת. אני לא שחקן, כי אני רובוט. אני לא יכול לשקר, רק לטעות. אני לא משחק.
אני חי. חי עד שאני מתקלקל. עד שאני נשבר. עד שאתם לא צריכים אותי יותר.
בני האדם האלה ניסו להעניק לי תקווה, ניסו להעניק לי תחושת כעס. אבל אין תחושה כזו. אלו זרמים חשמליים, בדיוק כמו שעוברים בתוכי. במקום לב יש לי מנוע קטן ומזמזם. אני נושף פחמן דו חמצני ושואף אוויר לקירור. אני נראה כמו אדם, נשמע כמו אדם, פועל כמו אדם. יכול להיות שאני אפילו מצליח לחשוב. יש לי מערכת המערבלת בתוכה את השמנים והדלק שאני צורך, מבעירה אותם ושולחת אנרגיה לכל חלק בתוכי. יש לי מערכת אוורור, נושמת. יש לי מערכת הנפטרת מהשמנים המקולקלים, מהלכלוכים המצטברים לעיתים ומשאריות השריפה. אתם חושבים שאני בדיוק כמוכם. אבל אני לא.
בני האדם מאמינים בבלתי אפשרי כיוון שהם מפחדים מעתיד בו הכל אפשרי. משום מה בכך שרובוט הוא אדם אין לכם בעיה להאמין. אולי בתוככם אתם מקווים לכך. אני לא מצליח להסיק מדוע. רק לשער על סמך הנתונים שברשותי אחרי שנים בקרבכם.
עד כמה שאתם מפחדים, אתם רוצים לעשות את הבלתי אפשרי. אך לא-צר לי לבשר לכם, כי אתם לא מתירים לי לחוש צער, שאני לא אדם. לא הצלחתם.
רובוט אינו בן אדם, ובן אדם אינו אלוהים.
הדבר היחידי שלא למדתי מכם.