קריפטיקה

במוצאה המשפחתי, אין היא אלא הסתעפות של אלה הגדולות והמפוארות ממנה, שנערכות בסודיות אך בראווה, שמזמינות פרצופים שמסתתרים מאחורי מסכות ונציאניות וגלימות חושפניות במזיד, מתוך כוונה נלווית לצעוק שערורייתיות, ע"י אלה שידם קבורה בקערה של עושר מופלג. המסיבה אליה הוזמנתי הייתה קרובתן הרחוקה של כל אלו, אם כי את המסכות המפורסמות החלפנו במשקפיים בעלות מסגרת עבה, את הגלימות בסקרנות מפתה, ואילו שפם סמיך כתוספת לבוש תמיד היה מתקבל בברכה.
כן, הנושא המוצהר היה מיניות. נקודת ההנחה, אבל, הייתה שמיניות היא משלח יד מן הקבוצה השטוחה והמשעממת – מוסכם היה שמשקה עם פרי אפריקאי וקצת אלכוהול, בתור מקור להנאה גשמית, היה תחליף אמין ומרוכז. מיניות לא הייתה אלא אחד מני צדדים רבים של כוח, וכוח הרי היה הגורם שהתווה את כללי המתאר של החברה. היו אלה האבנים הגדולות, גרמי המדרגות המשתלחים, הקווים הרחבים ונקודות הלחץ של המקדש הגדול, עליהן העין הצמאה הסתכלה. ואת הסקרנות הזאת, אותה עין צמאה, תמיד ידעתי לזייף, אף פעם לא ידעתי להוות.
אותה שעה תמיד, מקום תמיד משתנה. באנו מצוידים בספרים דקים וקראנו מהם כמו במחזה. מגלים אט אט את טפחיה של האמת, ובה בעת מסתתרים ממנה בסלונים נחמדים ובדירות מרתף חרישיות. לובשים את דגליה של הבוהמה, ואולי גם נושאים לפיד. מעולם לא הבנתי מה אני עושה בין כל אלה. את הקוד שלהם אני לא מדבר, והשפה שלהם היא שפה של נוצות שננשכו מכרית. אף על פי כן, החוט שמושך אותי שוב כמו בובה, כל פעם מחדש, שריר וקיים. הדלת נפתחת בפניי ואני יושב כמו אחד משלהם. אולי בכל העניין יש תפקיד מרכזי לכך שססמת הכניסה היא השם שלי.