קאפקייקס

בשיעור עקרות בית נואשות שנערך ברביעי האחרון שיהיה שנה הבאה אחרי שנתיים, נתבקשנו לכתוב כהכנה לשיעור "מה זה קאפקייקס בשבילי?"
התחבטתי עם שאלה זו שוב ושוב, ותמהתי כל פעם מחדש על שעלה בראשי.
לאחר השיעור עיינתי בעבודותיהן של חברותיי. כולן פחות או הסתפקו ב "הרגשת אהבה," "בית", "קאפקייקס בשבילי זה יום הולדת", "זה משפחה". הכי מקורית הייתה אחת שכתבה "קמח, סוכר, ביצים ותוספות". היא לבטח תהיה אישה, רעיה ואם נהדרת.
למען הסדר הטוב והסקרנות שלכם (ותחושת השליחות המקוננת בי זה יממה פחות חצי), מובאים בזאת הגיגיי על הקאפקייקס.
שיהיה בהנאה.

קאפקייס בשבילי זה ערב חורפי, כשאני ישובה למרגלותיו של נוח, האפוטרופוס שלי, הנח על כיסא עשוי עץ עמוק בעל משענת גבוהה וריפוד ארגמן בוהק. עיניי התחקו אחר הצורות המופשטות שהתהלכו על פני השטיח הנוקשה, כשעלתה במוחי השאלה. שאלתי את נוח, בתמימות ילדותית נפוצה למדיי, מה ההבדל בין קאפקייקס למאפינס.
"ההבדל הוא, מנצקי'ן," נוח ענה בתחושת חשיבות ומחוייבות לבת אחותו האובדנית, "פשוט ביותר שזה מפליא לגמרי. קאפקייקס מתחיל בק'. מאפינס, במ'. לא כך, מארה?" שאל את זוגתו, כשחיוך זחוח נסוך על פרצופו.
"בהחלט," המהמה היא בקול גבוה ממקומה, ישובה תחת מכשיר לסלסול שיערה הסגול, קרובה לחלון הענק המכוסה ווילונות ענקיים עוד יותר, אשר על אדניתו ניתן לשבת בימי הקיץ ולצפות בציידים ממרומי הטירה במרדפים חסרי תוחלת אחר צבי או אייל (בחורף אדן החלון כורע תחת בולי עץ המשמשים לשריפה באח).
קאפקייקס בשבילי זה מארה מכינה עוגיות לבביות, ואני שואלת, "זה קאפקייקס או מאפינס?"
"מה זה חשוב, כל עוד זה אכיל." ענה אחי נורד. זה הניח את דעתי לזמן מה.
קאפקייקס בשבילי זה חלוקת הקאפקייקסים השבועית עם מארה ונורד בשכונה שלנו. נורד ואני מחוצים במושב האחורי ברכב המעופף של מארה, יחד עם כל מאת שבעים ושלושה הקאפקייקסים שהכינה. מארה מנווטת, ונורד ואני זורקים את הקאפקייקס לחצרות השכנים, שמוכנים כמו כלבים שווייצרים טובים וחמודים, עם סלים או סינרים, והמהדרים ביותר נעזרים אף בזוג מלתעות אדירות (כזה הוא קוג' החביב, וילדיו גואר ועקא), מקוריות לחלוטין.
זכור לי במיוחד סבב אחד, בו השמש עמדה ממש במסלול שלנו, ומארה בקושי והצליחה להבחין בענן הימני ובענן המזרחי. באותו יום לא הצלחנו לקלוע לסלים של הלקוחות החביבים, וקיצ' המיוחדת שהייתה במהלך אימוני כושר בעת הקבלה זקרה חזה, חשפה גרון וקראה בקול שלא משתמע לשום פנים "אין השבוע תשלום מארה! הקאפקייק המזורגג נחת היישר אל תוך ביצת הירקות שלי!"
מארה נזפה בנו כהוגן, למרות שהיה זה נורד שהשליך את העוגייה הארורה. למשך שבוע וקצת פחות שלמים צווינו להקריא לנוח מהתנ"ך את אילן היוחסים שלו. שוב. ושוב.
התנצלנו אפיים ארצה, מארה מחלה, וכך גם קיצ' (היא אפילו הואילה בטובה לקיים עבורנו סדרת אימונים בקליעה למטרה. הנחמדת).
קאפקייקס בשבילי זה יום הולדת, שנוח ומארה מזמרים מעל שתי עוגות חביבות עם זיקוק יחיד על כל אחת, ואני ונורד בפנים מכוסי קצפת מהגבות ועד הסנטר.
"מי ייתן וכוחות הקאפקייקסים יאכילו אתכם לשובע לעד אמן," נוח מרעיד בקולו.
"אמן!" מארה משיבה בהתרגשות. ואז שורפים את הקאפקייקס העשויים בטון, מים, צבעי אקריליק ומשוחים בשמן מערות טהור. את הקצפת שעלינו שוטפים במנת מרק דובדבנים ותותים הגונה, והולכים לישון יחד על גבי פרוות דוב פנדה שנצוד לפני עשרים שנה על ידי האנשים שעוד לא חיו.
קאפקייקס בשבילי זה אותו הדבר כמו מאפינס. רק שזה מתחיל בק'.

המורה שלי השיבה את החיבור, ועליו רק 2 מילים:
"את בסדר?"