פתחו את הדלת, בבקשה

לא כל הסיפורים מתחילים מההתחלה. לא לכולם יש אותה – את ההתחלה, הכוונה. ולא לכולם יש אמצע או סוף. אם כבר…
אז הסיפור הזה הסתיים (או שלא) בקצה הקשת בענן. אין שם הרבה; קצת קרני שמש מנצנצות שנשברו על טיפות גשם מקרוסקופיות. אבל אין גשם. או שיש. לא ברור. בכל מקרה זה יפה ונחמד ואפילו נראה קסום. לרגע ציפיתי לראות חד-קרן, או פיה, או סתם איזה יצור שעשוי מנצנצים. אבל לא. זו רק קשת בענן.
למזלי לא שברתי רגל. אתם מבינים? – כדי להגיע לשם הייתי חייבת לגלוש עליה כמו במגלשה של שכונת חלומות (חלומות במילעיל, לא במילרע). אבל זה כאב ושפשף קצת באחוריים. והגלישה הייתה מהירה הרבה מעבר לרצוי.
למה גלשת? – אתם שואלים. לא בכוונה. אני לא טיפוס של אקסטרים, אז אתם יכולים להבין שלא הייתה לי שום כוונה לעשות את זה. פשוט החלקתי. הרבצתי פליק-פלאק נטול כל חינניות ונפלתי. כי קשת בענן, מתברר, זה עניין קצת חלקלק. כי גשם וזה.
אני לא יודעת כמה זמן יורד הגשם. זה התחיל מתישהו בהתחלה. כנראה.
נכון שבשורה התחתונה נפלתי בגללו, אבל הסיבה שאימצתי לעצמי מגושמות שכזו היא בגלל המסביב. כלומר העולם נראה אותו הדבר, אבל קצת לא בסדר. בערך כמו להסתכל דרך משקפיים עם מספר שלא תואם את שלך. או אולי כמו כמה ערכות לגו שחיברו אותן בערבוביה. כך למשל רגע לפני שהחלקתי, הלכתי על מדרכה צבועה בסגול. והיה משהו עם הרמזור. זה לדעתי משהו שצריך לוודא – לרמזורים של הולכי רגל בדרך כלל יש שני פנסים, נכון? – העליון אדום והתחתון ירוק, אני טועה? כי ברחוב שלי, זה לא היה ככה. לרמזור היה רק אור כחול אחד. כחול. כחול?
ואז הייתה השכנה עם הכלב שלה, רק שהוא היה ירוק והיו לו שש רגליים. האבסורד הוא שאף אחד אחר לא חשב שזה מוזר. נבהלתי, הסתובבתי וככה החלקתי.
כשיצאתי מהדירה הערב אל חדר המדרגות לא העליתי על דעתי. כי חוץ מהחבילה המוזרה (והמרשימה – יש לציין) שחיכתה לי בדלת הכניסה הכל היה רגיל. היא הייתה מרובעת כזאת עטופה בצהוב עם סרט כסוף מסולסל. החבילה לא הייתה גדולה משקית קילו קמח ועם זאת כשפתחתי אותה יכולתי להזדחל דרכה. לא היה שם כלום, אפילו לא חושך, אז הסתובבתי וחזרתי אל חדר המדרגות. עדיף לשלוח אותה למיחזור ולא לתת לה להתגלגל בעולם ולזהם. אז ירדתי במדרגות אל הרחוב הגשום עם הרמזור והשכנה עם הכלב.
ואתה, או את, או מי שלא תהיו – לשלוח לי הודעה שדורשת ממני לפתוח את הדלת, ככה באמצע ערב גשום ורומנטי עם עצמי, זה ממש לא לעניין.