פוליגמיה. או: קשרים בשיער הם מתכון הם מתכון לכיני (ערווה)

**אזהרת תוכן לא מוסרי** לפני שאתם קוראים את זה, נא לוודא שאתם מעל גיל 18 ושאין לכם לב. תודה!
קשרים: אומרים שאם אני אתן לך מכתב, וממך הוא יישלח לחבר שלך, וממנו לחבר שלו, וממנו לחבר שלו… ככה תוך שישה משלוחים נוכל להגיע לאובמה (במכתב יש פצצה). אומרים שכל האנשים בעולם יוצרים רשת גדולה ומסועפת של קשרים, וע"י שישה קשרים, אפשר להגיע מכל אדם לכל אדם. מעניין.
(למה המילה "קשר" דומה כל כך למילה "שקר"?)
מטרידה אותי אפילו יותר, המילה "חבר". כי אנשים היום משתמשים בה כל כך בזילות. פתאום כולם חברים של כולם. מה זה חבר? מישהו שהכרת בגן צילה? מישהו שמבלים יחד איתו בערב שישי? חבר בפייסבוק? מישהו שסומכים עליו? מישהו שאפשר לגלות לו סוד? מישהו שיהרוג בשבילך?
מצאתי פתרון יצירתי לבעיה: נגדיר חבר בתור מישהו ששכבת איתו. מה, לא נוצרת ככה רשת מעניינת? תראו, למשל, ברשת שנוצרה, לא נדרשים שישה קשרים, אלא עשרה, כדי להגיע מכל אדם לכל אדם אחר. למשל, על שתי מלצריות בבית קפה ששכבו עם אותו אחמ"ש, אפשר להגיד שהן "חברות לאורגיה" מסדר שתים. על ראש מועצה ששכב עם המזכירה שלו, שאיבדה את הבתולים למנכ"ל אסם, שאישתו בגדה בו עם המוביל (כשעברו דירה יוני שעבר), ששכב פעם עם ג' יפית, אז על ראש המועצה ההוא הראשון, אפשר להגיד הוא "חבר לאורגיה" של ג' יפית מסדר חמישי. הבנו ת'פואנטה?
כאן זה הולך ונעשה מעניין. נראה למשל, שנוצרים "צבירים", מעין קהילות סגורות כאלה בהן כולם שכבו כמעט עם כולם, כמו למשל בקרב עובדי בתי המלון בעיר אילת, או בתוך יחידה צבאית מסוימת. גם אם אנשים ב"צביר" כזה לא שכבו בפועל אחד עם השני, "הזיקה האורגית" שלהם תהיה נמוכה. בממוצע, בין שתים לשלוש.
אנחנו נראה גם אנשים שנקראים "רכזים", אנשים שרשתות הקשרים הללו הולכות ומתכנסות אליהם, ויש להם מספר נמוך ביותר של "זיקה אורגית", עם הרבה מאוד אנשים. כמעט כל "מסלול אורגי" בין שני אנשים חייב לעבור דרכם, ובעצם הם משמשים כמעין "תחנה מרכזית".
אם מסתכלים על הקשרים האלה עם זכוכית מגדלת, אפשר לראות את כיני הערווה זוחלות עליהם ברשעות. והכול דביק.
ואז נשאלת השאלה הפילוסופית הבלתי נמנעת: אם אנשים שוכבים במקומות שונים בזמנים שונים, האם זה לא עדיין חלק מאותו האקט? בעקבות תורת הקשרים, הציעו סוציולוגים את המודל לפיו כל הזיונים בעולם הם בעצם חלק מאורגיה אחת גדולה, שנערכת כבר עשרות אלפי שנים, בכל הפינות בעולם. (למעשה, ברגע שמאמצים השקפה זו, נפתרות הרבה מחלוקות תיאורטיות)
אחרי הכול, כולנו משפחה אחת גדולה, לא? (עם בני דודים מסדר שישי ושביעי ושמיני) זהו גילוי עריות אדיר ממדים, שמתרחש בכל הכוכים ובכל המיטות, גלוי ונסתר בו זמנית. כולם יודעים, כולם משתתפים, ובכל זאת זהו סוד כמוס. וכך, בעוד שאנשים נולדים ומתים, האורגיה נמשכת – קדחתנית, מרובת רבדים ובלתי נפסקת. מורכבת עד כדי טירוף החושים.

אה, כן. כל הבתולים והבתולות – צר לי להודיע, אתם לא חלק מהמשפחה שלנו. תודה, שלום!

*מתוך הבגרות בלשון ב', קיץ תשע"ה.
**כל הזכויות שמורות למשרד החינוך.