עסקה עם היקום\פרק 2
השיעור התחיל בדיוק שש שניות מהרגע בו נכנסתי לכיתה.לא ידעתי את זה באותו הרגע הנתון, אבל בצירוף מקרים מוזר למדי,היה שש מספר אותה הכיתה,אליה הייתי צריך להגיע בסוף ההפסקה, שהתקיימה בתום שעתיים ראשונות משעממות של מתמטיקה.
הייתי רוצה לדעת מה גרם לי ללכת דווקא בין הצריפים,שמכילים כל מיני חפצים ישנים ומוזרים מענף התחזוקה של בית הספר.הייתי גם רוצה לדעת מה גרם לי ללכת דווקא ליד הצריפים,ליידם,לפי השמועה,מסתובבות רוחות רפאים,וגרוע עוד יותר,ערסים מכיתות י"ב.
לדאבוני,השמועה השניה התבררה כנכונה.אולי הייתי עובר לייד הצריפים,מבלי להביא נזק לאיש, ובמיוחד לעצמי וחוסך מהעולם את התסבוכת הזאת.ליקום,לעומת זאת,כנראה היו תוכניות אחרות.
שמעתי קולות מהמעבר שלייד זה שהלכתי בו.הסקרנות לא נתנה לי להתעלם אז התקרבתי,בשקט רב ככל האפשר,לעבר המעבר השכן.עמדה שם חבורה מכיתת י"ב .והם לא היו לבד.במעבר עמדה ילדה קטנה,שנראתה בכיתה ו' בערך,לבושה בבגדים צבעוניים וגרביים צבעוניות,מה שגרם לה להיראות ילדותים וחמודה כל כך בהשוואה לחבורה המיועת ומדיפת הבושם שלפניה.
"אל תתקרבו אלי!!!"צעקה הילדה "אתם לא רוצים לדעת למה אני מסוגלת!"
החבורה צחקה פה אחד.כנראה מצאה בכך מראה די משעשע.אני ריחמתי עליה.
"אני מזהירה אתכם!"צעקה הילדה תוך כדי שהיא מנופפת מולם במטה קצר,שנראה במידה מחשידה כמו שרביט קסמים.
"תגידי,מה את מתכוננת כבר לפורים או משהוא כזה?"צחקקה החבורה ואחד מהם הניף את התיק שלה,שהיה מונח לצד הקיר באוויר,והחבורה התחילה להתמסר בו,מלווה בצעקות ובאיומים מצד הילדה שרצה מאחד מהם לאחר וכבר כמעט ופרצה בבכי.
לה היה לי ממש הרבה מה לעשות בנידון,אבל ממש רציתי לעזור לה. בהתחלה כמובן שלא היעזתי לצאת מהמחבוא שלי,ולעשות את המעשה האמיץ הראשון (וכנראה האחרון) בחיים שלי,אבל משום מה הייתה לי תחושה מוזרה,שאני מוכרח. אני מוכרח להודות שכל מה שאני עושה בחיי הוא לשקר. לשקר שאני לא אוהב אנשים אחרים,שאני לא אוהב את עצמי ואת חיי,שאני שונא את העולם הזה (טוב אולי זה כבר חצי שקר…) ועוד הרבה שטויות שבינהן גם מקורו של הפנס בעין שלי. אני מודה, לא באמת נתקלתי בדלת ארון. אני אולי סטלן,אבל לא עד כדי כך. אני…פשוט…אוף נו!אפילו אותי השקרים בלבלו.אני לא זוכר בשיט איך זה קרה. אם כך,כנראה שזה לא באמת משנה כרגע. נחזור להווה.אני נזכר במשהוא שאבא שלי אמר לי לפני שנעלם- "אם יש לך התלבטות ידידי,תעשה את מה שלא לעשות ,אתה פשוט לא מסוגל".
טוב,למה אני באמת מסוגל ולמה לא,אני באמת לא ידעתי עדיין.
תגובות (0)