עלילות סמיר הילד הערבי, פרק א'

סמיר היה ילד ערבי חרא לכל דבר, הוא נולד למחמוד ואפרפה שטייניץ, ערבים חארות, בעיר חרא, במדינה חרא, ביקום חרא, אמאשלי נותנת.
ובכן, סמיר היה ערבי כמעט לכל דבר, העור שלו נראה כמו יונה אחרי ביקור במטחנת בשר, לבן עם המון נקודות אדומות שמשפחתו נהגה לצחוק עליו ולקרוא להם "ווז'ווז'ים", אך למעשה היו אלה נמשים.
כן, נמשים. לסמיר היו נמשים.
בני משפחתו לא יכלו לשאת את הבושה וזרקו אותו מצוק פעם בכמה חודשים. אה והוא גם יכל לעוף כי היו לו כנפיים.
סמיר למד בבית הספר הקהילתי בית נושנוש בחדרה, הוא הצטיין בכל לימודיו והיו לו מלאן חברים, עד שיום אחד המורה בישרה על "יום זיון האמהות השנתי".
יום שבו כל ילד מביא את אמא שלו לבית הספר והיא עוברת אונס אכזרי ובוקקה מפוארת על ידי כל תלמידי ומורי בית הספר.
סמיר היה ידוע בתור הילד הכי אשכנזי בבית הספר, הוא סירב לאכול חריף, ומחלוף התותח הרביץ לו בדיוק כמו לשאר התלמידים, שלא לדבר על זה שהוא לא הוזמן לאף אחת ממסיבות הקריוקי שלו, בהן כל הילדים הוכרחו לדרוך על מעמד האישה ולהשתין לזהבה גלאון בפה. חבריו חשבו שהוריו הם היפסטרים מסריחים ונתנו לבנם שם ערבי בשביל לצאת מגניבים וקולים.
סמיר ידע שברגע שיוודע שהוא ערבי יעשו עליו לינץ' המוני והוא יחליף את זהבה גלאון במסיבות הקריוקי של מחלוף התותח. זה דווקא היה סבבה מבחינתו כי הוא היה פאגוט דוחף לתחת ואהב את הטעם של שתן.
הוא החליט לשכור הורים מג'ייפים ממרכז הארץ, צריך שהם יהיו שכנטוזים עם אור בהיר ונמשים, ושיהיה להם שפם, לשניהם, ושיהיו מסריחים, כדי שיחשבו שהם היפסטרים.
הוא החליט לנסות את מזלו בהוד השרון, המקום היה ידוע בתור מרכז ההיפסטרים של הארץ, היו שם חנויות רק עם פריט אחד, כדי שכל היפסטר שיקנה ירגיש מיוחד.
הפריטים לרוב נקנו בחנויות רגילות ברחבי הארץ, אבל ההיפסטרים התעוורו מהעובדה שזה היה הפריט היחיד בחנות ושהם מיוחדים.
כן. קל לעבוד על היפסטרים.
סמיר ניסה בעצמו פעם אחת, הוא שם חמאת בוטנים אורגינלית מחוף השנהב בתוך כלוב, כך שברגע שתילקח ייסגר הכלוב ומי שבתוכה יילכד.
המלכודת עבדה מעולה ובסוף אותו יום היו לסמיר חמישה היפסטרים בשק והוא אץ לשוק העבדים בשביל למכור אותם.
ההיפסטרים דווקא שיתפו פעולה, הרי לא כל אחד נמכר לעבד, וסמיר עשה מזה כסף טוב.
סמיר מכר את שולי הכבש שלו ובכסף קנה כרטיס דו כיווני להוד השרון.
הנסיעה עברה חלק, הוא ישב ליד מישהי שפיפה שפיפה, היא גם הייתה עיוורת אז הוא כל הנסיעה בהה לה בבז'ז'ים ואפילו צילם תמונות שלהם בשביל שיוכל לאונן עליהן מאוחר יותר, כשיהיה מספיק קהל בשביל לראות.
הנסיעה נגמרה. הוא ירד בכיכר צ'רלוחות. רק מאתיים מטר מהבית הראשון שאותו רצה לבדוק, בית משפחת זיינתיאתאמאשך הכהן.
הוא עמד עכשיו ממש מחוץ לבית. הוא לחץ על חתול הכניסה, תחליף מוזר לפעמון כניסה שהיה נהוג אצל היפסטרים בשביל שהחארות ירגישו מיוחדים.
החתול השמיע ציפצוף מוזר שנמשך כעשר שניות. סמיר חשב שהוא שבר את החתול.
הוא נלחץ, הוא לא ידע מה לעשות.
הוא עשה מה שהוא בדרך כלל עושה כשהוא לא יודע מה לעשות והשתין לחתול בפה.
החתול הפסיק לצפצף.
הדלת נפתחה.
בפנים עמדו זוג אנשים, בן ובת, עם שפמים, גופיות ושערות אף ארוכות יתר על המידה.
הם היו המומים.
סמיר לא ידע מה לעשות.
הוא דיכא את הדחף להשתין להם בפה וברח כל עוד נפשו בו.
בית אחד פחות, נשארו עוד ארבעה לבדוק.