עד הקצה

רינו עבד כבר בהרבה מסעדות. הוא התנסה כברמן, שליח, מלצר, אחראי משמרת ובעוד מגוון רחב של תפקידים, ותמיד הרגיש שאפשר לעשות כסף יותר טוב, ויותר קל בענף המסעדנות, אבל המודעה שראה בלוח המודעות הייתה יוצאת מגדר הרגיל: "דרוש מנהל מסעדה: ניתן להרוויח בין עשרות למאות אלפי ₪ לחודש". נירו חשב שמדובר בהבטחת שווא במקרה הטוב, או בהונאה של ממש במקרה הרע, אך הוא החליט מתוך סקרנות לברר במה מדובר. רינו התקשר למספר הטלפון שהיה במודעה, מהעבר השני ענתה לו אישה.
האישה: "כן"
רינו: "שלום, זה בקשר למודעה"
האישה: "כן"
רינו: "במה מדובר?"
האישה: "תגיע בעוד שעה לכתובת שכתובה במודעה".
רינו: "אוקיי, מה הגדרת התפקיד?".
השיחה התנתקה. רינו חשד שיש משהו לא תקין במודעה ובאישה, אך לא היה לו משהו חשוב לעשות באותו הזמן, והוא החליט ששווה לו לנסות לראות במה מדובר.
כשהגיע רינו למסעדה, היא נראתה לו רגילה לגמרי, היו כחמישה עשר לקוחות שסעדו, ברמן, ושתי מלצריות. הכל נראה לו רגיל לגמרי, הוא רצה לשאול את הברמן בקשר לעבודה, אך הברמן אמר לו מבלי להביט בו: "היא מחכה לך במשרד". רינו צעד לעבר המשרד, ונכנס לחדר המנהלת שנראה לו כמו חדר רגיל לגמרי. על הקירות היו תמונות של בעלי חיים, ושל נופים ממדינות שונות בעולם, השולחן היה מלא בניירות, ובכיסא מולו ישבה אישה בשנות ה- 50 לחייה, שערה היה בלונדיני- כסוף, עיניה היו כחולות, והיא הביטה ברינו במבט רציני. רינו הושיט את ידו לעברה ואמר: "נעים מאוד, אני…", האישה לא הושיטה את ידה בתגובה וענתה לו: "אני יודעת מי אתה", רינו התכוון לשבת בכיסא שמולה, אך האישה אמרה לו:
"לא אמרתי לך שאתה יכול לשבת"
רינו: "טוב, את רוצה להגיד לי במה מדובר, כי הכל פה לא ממש נראה לי"
האישה אמרה לרינו לקחת מהבר את המפתח לכספת, ללכת לכספת שנמצאת בחדר המכונות, ולהוציא משם 5,000 ₪".
"קח משם 5,000 ₪. הם שלך. אתה יכול ללכת אחר כך אם אתה רוצה. אם אתה רוצה להישאר, אתה צריך להבין שרק אני שואלת, ורק אני קובעת. אז אתה הולך או נשאר?".
רינו הלך לבר, ושאל את הברמן איפה המפתח, הברמן לא הביט לעברו של רינו, וענה לו שהמפתח נמצא על מסמר מצידו השמאלי של הבר. רינו ראה את המפתח, וניגש משם לחדר המכונות. היה שם הרבה כסף במזומן. רינו ספר 5,000 ₪ בדיוק, וחזר לחדר המנהלת. הוא הבין שיוכל להרוויח הרבה כסף בעבודה המוזרה והודיעה לאישה שהוא מעוניין להישאר.
האישה: "שכר הבסיס פה הוא 6,000 ₪. זה מה שתקבל בתלוש שכר. כל השאר זה במזומן. אתה תקבע כמה תהיה מוכן לקבל בחודש. לדוגמא- בכל פעם שתראה אותי ליד אנשים ותכרע ברך בהכנעה תקבל 3,000 ₪, אם תהיה מוכן שאקלל אותך ואצרח עליך תקבל 1,000 ₪ לכל פעם, אם תהיה מוכן לקבל סטירה 5,000 ₪ לכל סטירה. מצד שני, אם תתחצף אליי, או שלא תעשה את מה שאני אומרת, המשכורת שלך תישאר רק בתלוש השכר".
רינו: "גברת, נראה לי שאת מחפשת סמרטוט, לא מנהל למסעדה".
האישה: "כרע ברך ותתנצל על ההתחצפות, או שפשוט תעזוב".
רינו רצה לעזוב. כל העניין הזה לא גירה אותו, ולא עניין אותו, אבל הוא ראה הזדמנות להרוויח כסף, כפי שלא הרוויח בחייו.
הוא כרע ברך והתנצל. באותו יום עבד רינו עוד 9 שעות, עד לשעות הקטנות של הלילה, תוך כדי כך שהוא סובל מהשפלות ששילשלו לכיסו עוד 9,000 ₪ שהוציא מהכספת. בנוסף ל5,000 שקיבל בתחילת היום, היו 14,000 ₪ רק ליום אחד. ביום למחרת הגיע רינו חצי שעה לפני כולם, סידר את המסעדה, חטף מהאישה את הסטירה של הבוקר, ספג צעקות וקללות, והמשיך לנהל את המסעדה באופן שוטף. הוא שם לב שהאישה מתייחסת לכל העובדים בכבוד, ורק הוא נמצא בחוזה העבודה המוזר הזה שעשה עם האישה. ביום הראשון חשש רינו לפנות לעובדים כיוון שחשד שהם מדווחים למנהלת על כל דבר. ביום השני הוא העז לפנות לברמן, ולשאול לשמה, הברמן לא ענה לו, והלך לדווח עליו לאישה שהייתה במשרד, הברמן חזר, ואמר לרינו שהיא רוצה לדבר איתו במשרד, לשם הוא הלך מאוכזב ביותר.
האישה: "היום ומחר לא תקבל כסף במזומן. אסור לדבר עליי עם עובדים אחרים, אסור לברר עליי. בנוסף, אתה תעבוד היום ומחר שעות נוספות, ותמשיך לסבול מכל ההשפלות הרגילות".
רינו חשב שאולי הוא הגיע לקצה היכולת. אולי עכשיו זה הזמן לעזוב, אבל הוא אמר לעצמו שהוא חייב להיות ממוקד במטרה הכספית, ולהרוויח עוד כסף. היומיים שעברו על רינו היו קשים מאוד עבורו. הוא מאוד סבל, ולא קיבל על כך כסף. ליום הבא הגיע רינו עם מוטיבציה גבוהה, כיוון שהעונש שלו הסתיים, והוא יכל לשוב ולהרוויח. באותו היום רינו קיבל על הבוקר בעיטות, כאפות ויריקות מהאישה, הוא לא אהב את זה, אבל ספר לעצמו את אלפי השקלים שיהיו לו בסוף היום. כחצי שעה לפני סוף המשמרת, קראה המנהלת לרינו למשרדה.
המנהלת אמרה לרינו שהוא יכול לקחת את המפתח מהבר ולקחת 15,000 ₪. רינו לקח את הכסף וחזר שמח וטוב לב לביתו. אחרי שבועיים במקום העבודה, כשהיו ברשותו יותר ממאה אלף שקלים, הגיע רינו לעבודה. אף עובד לא התייחס אליו, אבל לכך הוא כבר התרגל. מה שלא היה רגיל היו השוטרים והמנהלת שחיכו לו ליד משרד המנהלת.
השוטר שראה אותו אמר לו: "אתה עצור על גניבה של שני מיליון ₪".
נירו: "שני מיליון? מה פתאום?"
השוטר: "יש לנו תמונות. רואים אותך גונב כסף מחדר המכונות".
נירו: "אבל זה היה באישור המנהלת".
האישה: "בחיים לא".
נירו: "נשבע לכם. היא משקרת".
רינו נעצר ונלקח לחקירה. כל הראיות היו נגדו. ההפקדות בבנק, הצילומים, הגרסה המוזרה שלו לגבי יחסיו עם האישה. לא היה לו שום סיכוי. רינו הגיע להסדר טיעון שבו הוא יישב רק שנה וחצי בכלא, ויחזיר לאישה שני מיליון ₪ שיתחלקו ל40 שנה, מידי חודש.
בעודו מרים את הסבון ממקלחת הכלא הבין רינו שאין כסף קל, ואין ארוחות חינם בענף המסעדנות.