סתם כי משעמם אני מעלה את הזיכרון המוזר הזה שיש לי חח

סיפור אמיתי

זה היה ערב חג המולד רק שאנחנו לא נוצרים אז זה לא כזה משנה, הייתה רק מעט אווירה. אורות קריסמס היבהבו בחלון ושתי הבנות של חברה של אימא שלי לבשו כובעים של סנטה בכחול ובאדום.
אימא שאלה אותי מה אני רוצה לאכול ואמרתי כמובן שקורנפלקס וחלב זה הכי טוב. אימא שאלה אותן מה הן רוצות לאכול. אחת עם שיער גלי קצר שחור ופנים שהזכירו פעם מלאך ופעם מכשפה מצחקקת והשניה עם שיער דבש ארוך ונמשיף בשם צוף ותמיד אחותה אמרה שהיא אדם חצוף, ושתיהן הביטו בה משתהות. מלפפון חמוץ בחלב הן רוצות.
הבטתי באמא במבט פעור פה לא מאמינה, ממש הרגע נודע לי שהן שייכות לקט השטן. אימא רק ציחקקה ואמרה שבסדר והלכה למקרר. הלכתי אחריה והתלוננתי בשקט אבל היא רק אמרה שהן באות ממקום אחר, אז צריך להגיד אוקיי. היא פיטפטה, בעודה מוציאה את החלב, על כמה שאנשים ממקומות אחרים אוכלים לפעמים משהו מוזר ושלהן בכלל מוזר אולי הרעיון של קורנפלקס בחלב.
הבטתי בשתיהן, הן עמדו ליד המדף עם הקורנפלקס. לרגע נדמה לי שגם הקורנפלקס הביט בהן כאילו עשו משהו מוזר. כבר לא היה להן כובעי קריסמס על הראש והאורות בחוץ כבו וגם בבית בכלל לא היה מואר. התיישבתי מולן וחיכיתי שהן התיישבו אבל הן לא ואימא נתנה לי צלחת של קורנפלקס בחלב. הוא הוציאה קופסת מלפפונים והגישה להן את החלב שלי. הן התיישבו ולכל אחת בצלחת היה מלפפון עבה עם פצעים, גס כזה, והן שפכו לתוכו את החלב. רגע לפני שהן נגסו רציתי לצרוח ולומר שזה בכלל לא נכון והגיוני אבל זכרתי מה שאימא אמרה ורק עצמתי עיניים.
עד היום אני לא בטוח אם הן נגסו בזה או שזה היה רק חלום מוזר.