סלנדרמן

אני מתהלכת ביער , המפה בידי , מנסה לפלס את הדרך אל ביתי.
ממש אפור כאן , אני לא רואה כלום.
סוף סוף אפשר לראות פה.
אני פותחת את עייני , מביטה מסביבי , די מפחיד כאן , יש פה מלא סלעים אפורים והרבה עצים , הרבה שבילים , אבל הרבה מאוד שבילים שמובלים לכל מיני מקומות , קר כאן והשמיים אפורים לא פחות.
היי , מה זה?
על הסלע היה מונח פתק , תלשתי את הפתק וקראתי.
"לך מכאן!"
זה מה שהיה כתוב על הפתק.
אני מסתכלת על הפתק.
"איך הגעתי לכאן?"
ואז אני רואה איש , גבוהה מאוד , ולבוש בבגדים נאים לא פחות.
אולי הוא מכיר את האזור?
"אדוני?" אני שואלת , האיש לא מחזיר תשובה.
"סליחה?" אני מגבירה את קולי.
רגע! אין לו בכלל תוי פנים!
היצור הזה שולח אלי ידים , עוד צומחות לו מהגב , אני ממלמלת "סליחה…זה היה לא במקו…"
הוא כמעט תפס אותי , אני מגיעה לשלב שאני רצה כמו משוגעת , אני לא יכולה להסתכל לאחור!