סיפור השתגעותו וחזרתו למוטב של בן אדם (אזהרה: כולל דם)

הוא התיישב על הארגז והכניס את כלי הרצח לפה. הגופה שכבה מולו על בטנה והדם זרם כמו התפרצות געשית מצדי הראש. הסקסופון המדמם מדמה של הגופה השמיע צליל, צליל רועד שנמשך לכל אורך הסמטה, כה צלול אך מהפנט. צליל ארוך שנמשך עוד ועוד עד שהסקסופון התחיל לנגן צליל ארוך רועד אחר ולאחריו התחילה להתנגן מנגינה שנוצרה מהאווירה שמסביב. הגופה, החושך, פחי האשפה והארגזים נקלטו במוחו של המנגן והפכו לצלילים בעלי תחושה. עד שהמנגינה הסתיימה נוצרה כבר שלולית של דם מתחת לכלי הנגינה. המנגינה הייתה לכבוד זכרה, לא לכבוד המת.
זה הזמן בלילה בו הירח כבר שקע והשמש עוד לא זרחה.
הוא הלך ברחוב החשוך והחזיק את המזוודה שהכילה את שותפו למעשה. הוא הצליח לכפות את האדישות על עצמו אבל שותפו במזוודה היה ממש נסער, עד כדי כך שהרעיד את המזוודה. האיש עבר בין בית לבית עד שמצא ברז של מים מתחת לאחד מהבתים, הוא פתח את המזוודה הוציא את שותפו ושתף את הדם ממנו שכבר הפך לבזלת. הוא ניסה להרגיע אותו על ידי ליטופו. לאחר שניקה את שותפו הכניס אותו בחזרה למזוודה. "מי אתה?" שאל בן אדם שעבר בסביבה עם סיגריה בפיו. "אף אחד" הוא ענה. האיש עם המזוודה המשיך בדרכו.
זה הזמן ביום בו השמש מתחילה לזרוח ושומעים את צלילי הזריחה בחוף.
אנשים שרק מתעוררים עכשיו דווקא די נהנים לשמוע את המנגינה היפה, לאחרים לא אכפת הם ממהרים, בסופו של דבר כולם שוכחים וממהרים למקום כלשהו. האיש הולך בחוף יחף ומנגן בסקסופון, הוא מרגיש שמח על נקמתו, לאחרונה הוא חווה התנתקות מכל הקשרים שהיו לו והים הזכיר לו שום מקום. כלי הנגינה נרגע גם הוא, אפשר לשמוע זאת בצלילים הזכים והישרים שהוא מפיק. הבן אדם נשכב לו על החוף ושם לצידו את שותפו, הם הרגישו די עייפים אז הם נרדמו.
הוא חלם שהוא משקיף על הים מראש מצפה, הוא נהנה מהנוף היפה ופתאום מבחין באשתו שהולכת לאורך החוף, הולכת ביחד עם האדם השנוא עליו. הוא צועק לה שתברח אבל לפני שהיא שומעת הבן אדם השנוא עליו מתחיל לדקור אותה ולדקור אותה ללא הפסקה. הוא צועק ורץ מהר ככל יכולתו אל אשתו אך מאוחר מדי. הוא עומד מול ים אדום כדם ומסתכל על אשתו שצפה בין הגלים, מתה.
הוא התעורר בצרחות כדי לגלות שידיו באזיקים והוא יושב באחורי ניידת משטרה.
זה הזמן בו הירח מסתיר את השמש עבור בן אדם מסוים אשר גורלו הפך ביום אחד למר.
השופט דפק על השולחן וקרא לסדר. השופט החל לדבר אך אוזניו של האיש לא קלטו את דבריו, במוחו הוא עדיין עמד מול הים שהפך לדם והביט באשתו שצפה.
הגיע הזמן בו כלי הרצח הוצג בזמן תיאורו של עורך דין את מה שאירע באותו לילה. האיש שראה אותו קם והלך אליו "תעזור לי" הוא צעק אליו. "אני לא יכול הם אומרים שהשתגעת ושאתה הולך לבית משוגעים" והאיש החל לבכות.
הוא נכלא בבית משוגעים כנראה לכל חייו והרשו לו להיות עם שותפו כשעה וחצי בכל יום, רק איתו הוא הרגיש בסדר לדבר ולספר מה הוא מרגיש.
אותו חלם שחלם על שפת הים חזר אליו שוב ושוב.
עברו כעשר שנים.
זה הזמן בו הכוכבים שבחוץ מנצנצים והירח המלא בוהק במלוא הדרתו ואורו נכנס אל תאו של האיש המשוגע שהולך להירפא.
שוב אותו חלום, הוא משקיף על הים היפה מראש המצפה, ופתאום רואה את אשתו ביחד עם האדם השנוא עליו. הוא צועק כדי להזהיר אותה ורץ לשם מהר. הפעם כשהוא מגיע הוא רואה את אשתו היפה בריאה ושלמה. היא מחייכת אליו ואומרת "תודה שהצלת אותי" ומצביעה על האדם השנוא עליו, ששכב על בטנו ודם יורד מראשו, "אתה לא זוכר שעשית את זה?"
"אני זוכר"
"עשית כל מה שיכולת וזה מראה לי שאהבת אותי נורא, גם אני אהבתי אותך נורא, אבל הגיע הזמן שתמשיך לחיות כי אני מתה"
"את מתה"
"אני מתה, וטוב לי פה אם לומר את האמת, הורי וכל משפחתי נמצאים פה, ורכשתי כאן הרבה חברים, אל תדאג יום אחד גם אתה תגיע לכאן ונעשה טיולים ארוכים לאורך החוף"
"באמת?"
"כן, אבל תבטיח לי שלפני שתגיע לפה תחיה חיים מלאים עם כל מי שאתה רוצה, תעשה כיף ולא תתאבד, כי מי שמתאבד לא מגיע לפה, מגיע למקום אחר ואז לא אראה אותך יותר"
"טוב אז אני מבטיח"
האיש התעורר בבוקר ואמר לאחות " אני מרגיש טוב יותר" זו הייתה הפעם הראשונה שדיבר עם מישהו זה עשר שנה.
אחרי סדרה ארוכה של בדיקות שנערכו כשמונה חודשים הוא קיבל שחרור מבית החולים.
הוא יצא משם התיישב על ספסל בפארק בלי אנשים, הוציא את הסקסופון שלו וניגן מנגינה, מנגינה המונעת על ידי תקווה לעתיד טוב, ועל ידי נשיפות רווחה.
הוא הצליח לצאת מהמצב הנפשי המורכב שהוא נקלע אליו לאחר שמישהו רצח את אהובת ליבו, ומחשבותיו כעת צלולות, הוא יקדיש את חייו לעבודה במשטרה או בכל מקום אחר בו יוכל לעזור לאנשים לא לחוות את מה שהוא חווה.