סיפור האהבה ביני לבין וסילי

פבואר 2016

ההחלפה של התחבורה בדרום בין אגד לדן עצר את סיפור האהבה ביני לבין וסילי.

היו היה נהג ב363 בשם ויסלי. הגורל נתן במקרה לי ולו להיפגש על בסיס קבוע.
וסילי במילים יפות …היטלר כזה. אנטיפאט שהיה צועק על נוסעים על בסיס יומיומי. אם היית שואל אותו שאלה כלשהי או פונה אליו זה היה חטא.
הוא היה מסתכל עליך בתדהמה ואז צועק עליך על שהעזת לשאול או לדבר איתו.
בקיצור חביב הנוסעים :P

אהבתי להציק לו עם שאלות.
מה השעה וסילי? מה שלומך וסילי? למה אתה כועס עליי כולה מביע עניין…וסילי זה שם רוסי נכון? אוקי בסדר לא מדבר יותר….מה השעה וסילי?

יש לי כל כך הרבה סיפורים איתו. עד כדי כך שאנחנו היינו מלכלכים אחד על השני באוזני הנהגים.
הוא היה אומר לנהג כלשהו ’‘בפעם הבאה שאני אראה אותו אני אתלוש לו את העגילים מהאוזניים‘‘.

כשהנהג סיפר לי את זה (והיה חייב להדגיש את החיקוי במבטא הרוסי הכבד משהו) הייתי מסתכל בחיוך ואומר לו למסור לוסילי ד‘‘ש.

עכשיו זה נגמר. לא האלץ עוד לפגוש אותו אלא אם אראה אותו בתחנה. לא עוד ויכוחים. לא עוד – להמשיך לנסוע למרות שהוא רואה שאני מחכה בפאקינג תחנה.

לא עוד להתחבא בין ההמון כדי שיעצור ואז בדרך להשתחל פנימה ולראות את הפנים שלו כשהוא רואה אותי
.
המבט הזעוף עם עיני התכלת. השיער הקירח מרוב שינאה יוקדת. האש והפלפל שהיה ביננו…
אני עוד אתגעגע לזה…
וסילי <3