סיפורי וארקה

אירוע זה קרה לא מזמן ולא היום, לא פעם אך לא פעמים רבות. אך מה שבטוח קרה בימינו אנו. למרות שגם פעם וגם בעתיד עלול היה להתרחש. בכל מקרה ביום זה, וארקה הייתה מרוגשת במיוחד אולי מרוגשת ואולי יותר עצבנית. היא עלתה במדרגות אבן לבנות של הכניסה האחורית של גבירה. היו אלה ימי חג פסח. וארקה עלתה לאט בשביל לשכנע את עצמה יותר ויותר לאגור אומץ ולהכנס בכניסה, אך עם כל מדרגה ומדרגה פחדה עלה ועלה, התנפח ותפס את רוב מחשבותיה.
ואולי עדיף להתקשר ולהגיד שלא הרגישה טוב, ושלא תוכל לבוא? לא. זה לא בא בחשבון! ענתה לעצמה. והתחילה לשכנע את עצמה לעלות מדרגה נוספת. זו רק כניסה אחורית, מי כבר יכול להיות כאן? המשיכה לשכנע עצמה. ועלתה בבטחה עוד מדרגה. אך אם הם יהיו שם, אחד מהם? הרי יזהו אותי ישר ביום שאני אבוא. ומה? ינזפו בי כל חיי. כך חשבה בליבה וארקה. גם לבושה לא הייתה כראוי כיוון שכל בגדיה ארוזים היו כבר. וגם אם לא היו, אמה לא הייתה מסכימה לאצת חגיגי לכאן, הרי ידוע שתתלכלך כמה שלא תשתדל. כך חששה מכניסה זו במחשבותיה, אך את אלה קטעה מנגינה שנשמעה מכיסה. הייתה זו הגבירה שהתלוננה באורך ובזמן שלוקח לה להגיע, כך נזפה בה הגבירה, יותר ויותר עד שהרפתה וניתקה. אזלה כוחות וארקה עלתה במהירות במדרגות וחשבה לה, יהייה מה שיהייה. התקרבה וארקה אל הכניסה והמשקופים ישנים, שבורים. כניסה אחורית זו הייתה. יצאה אליה הגבירה וסחבה את וארקה לבפנים. וארקה לא אהבה את הגבירה, יותר מידי גבירתית היא הייתה, נשאה את ראשה גבוה מעל וארקה. אפילו כששמעה את קולה בפעם הראשונה לא אהבה אותה, ועכשיו כשרואה אותה בעיניה נראית בדיוק כפי שנשמע קולה.
הובילה אותה הגבירה אל המטבח, שנראה ישר אחרי הכניסה האחורית. ובו כיריים מלוכלכות וריח של אוכל שרוף. עברה וארקה לעוד חדר והוא היה מפואר. שפוד עור נראו עליו ווילונות גבוהים ירדו מחלונות שקופים ומצוחצחים. התפאלה וארקה מבית הגבירה עד מאוד. אך מה? לא אמרה דבר לגבירה. שלא תשתחצן יותר, חשבה לה בליבה.
להפתעת וארקה לא היה איש בבית מלבד הגבירה. צהלה וארקה בליבה והתחילה לצחצח ירקות ולעשות סלטים, ולשים מפיות, ולשטוף כסאות ולצחצח כוסות וכוסיות עד ברק.
ולפתע שמעה קולות מתקרבים, נעצרה נשימתה, הנה באים האורחים אוייבי, חשבה לה וארקה. היא נצמדה לכיור והשפילה את ראשה ושפשפה צלחת בסבון, עצרה נשימתה, הנה הם נכנסים. רק שלא יבחינו בילדה שעומדת שם בפינה ומשפשפת צלחת אחת כבר 5 דקות שנראו כמו נצח.
קולות דיברו בסלון, הם חזרו עתה מבית הכנסת ונשמעו שמחים במיוחד.מדוע לא יוצאים לבחוץ, היו יושבים להם שם במדשאה.אך הקולות לא ישבו במדשאה, להפך הם התמקמו בנוחות בסלון, שממנו נשקף נוף מצויין אל המטבח שבו וארקה קפאה עם הצלחת בידה. היא לא העיזה להפנות את מבטה, רק הקצף על הצלחת הלך וגדל. האורחים עוד משוחחים באיטיות. לפתע קראה בשמה הגבירה והתקרבה לכיוונה, סובבה וארקה את ראשה והנה מבטי כל האורחים סובבו אליה, ומה רע היא הרגישה. ומדוע את רוחצת צלחת חלבית בספוג בשרי! נזפה בה הגבירה. עיניים ננעצו בה. הצתערה וארקה לפני הגבירה והתנצלה ואמרה כי לא שמה לב. אך הגבירה לא הרפתה וצעקה ונזפה,וארקה השפילה את עיניה. היא פסעה לאט ברגליה והתחילה לחתוך את הפירות, האורחים המשיכו בשיחותיהם אך העלבון נחרט בליבה של וארקה. כך עברו דקות שנראו לוארקה כמו שעות. בדבר אחד הייתה לה נחמה שלא היה אחד מהאורחים בני גילה.
וארקה אירגנה את שולחן הוציעה מגשים חמים, ויותר יותר אורחים הגיעו ועברו אל השולחנות. והגבירה התרוצצה ביניהם וניסתה לשמח את כולם, וחיוכה המתחנף נצץ לכל עבר,ובדרך נתנה פקודות לוארקה לצחצח ולשטוף ולשפשף ולהגיש ולחייך.
לפתע ירדה מהקומה העליונה ילדה בת גילה של וארקה. כבת 14 הייתה.פחד חזק עלה בליבה של וארקה ואם מכיתתה היא, ואם תגיד לכל השאר כשהיא תבוא מי היא העומללה שניקנה וסידרה ושירתה אצלה בחג הפסח. וארקה נוכחה לדעת שזו היא בתה של הגבירה כי קווי פניה היו כמו אלה של הגבירה. היא חייכה לאורחים וישבה איתם. הייתה היא כנסיכה בממלכה וכולם שמחו לראותה וקיבלו את פניה יפה. ורק וארקה עמדה שם ליד הכיור ושטפה צלוחית חלבית בספוג חלבי. אך לפתע מה קרה? נפלה הצלוחית מידה והתנפצה בכיור, צלוחית קטנה זו הייתה זעירה. צנח ליבה שלה עמוק עמוק למעטה, הפנתה את ראשה ונתקלה בעיניה של הגבירה שורפות אותה מבפנים. אך הגבירה מנומסת הייתה והחליטה לא לצעוק על וארקה ליד האורחים. שלא יגלו את פרצופה העצבני והזועם. היזהרי לך, ניסתה לעשות קול רגוע. וארקה אספה ברעד את הזוכיות הקטנות חתכה אצבעותיה אך שתקה. ניקתה את המטבח ושטפה את הדם מאצבעותיה. הלכה ושמה טישו אל ידיה. והנה כל האורחים התאספו להם סביב לשולחן אמרה לה הגבירה שבינתיים תשב וארקה במטבח ונתנה לה תפוח אדמה למקרה שתהייה וארקה רעבה. ישבה לה וארקה בשולחן ואכלה תפוח אדמה שלא מלוח היה. קראה לה הגבירה מחדר האורחים ואמרה כי היגיע העת למנה הראשונה. הביאה וארקה את המגשים החמים, את המנה הראשונה, השנייה,השלישית הרביעית, החמישית והשישית. ובלעה את רוקה. עגל, כבד, דגים, אווז, וכבש.. כל האלה ואלה עוד לא כל המנות היו, והגבירה המשבחת לה את עצמה על המנות הטעימות שהכינה, את שמה של וארקה לא הזכירה ואפילו לא לשנייה. וארקה מגישה את הקינוחים והאורחים כבר מתפזרים. ושעה עוברת והאורח האחרון הולך לו לביתו. גם הנסיכה עולה לה לחדרה כי שעת לילה מאוחרת כבר. ווארקה נשארה במטבח והתחילה לשטוף את מגדל הכלים ולנקות את שאריות המזון. היא שוטפת הכל ומסדרת לפי מיקומם בארונות. היא אוספת לכערות פלסטיק את המזון שנשאר. וארקה ראתה צלחת שהיה בה סלט ועגבנייה אחת בודדה שכבה לה שם, הסתובבה וארקה אל הצדדים ולא ראתה את הגבירה מסביבה. ואולי אוכל לפחות עגבנייה זו, כי איש לא יוכל אותה עוד. חשבה לה כך וארקה והתקרבה עם מזלג לעבר העגבנייה, אך לא לא אגע במזונה של הגבירה, אמרה לעצמה. אמנם לא עשירה אני אך גם יל יש כבוד. לא אגע ודי לכך. החימום פעל ומשך את אישוניה של וארקה למעטה. וארקה הוציאה שקית זבל מן הארון וזרקה לתוכו את העגבניה הבודדה. מה את עושה!!! נשמעה צעקה מפי הגבירה. וארקה תההתה מה עוללה הפעם. למה זרקת עגבייה שלמה שאלה הגבירה. ענתה לה וארקה שלא שלמה הייתה אלא חתיכה אחרונה מהסלט. אני לא יודעת איך אצליכם אבל אצלינו לא זורים אוכל, נזפה בה הגבירה, ואמרה שאת כל השאריות צריך לאסוף לכלים החד פעמיים, ועוד נזפה בה הגבירה על כך שהוציאה שקית זבל נוספת כשהקודמת לא נתמלאה. סידרה ואספה הכל וארקה בעוד הגבירה מתלוננת שעושה הכל לאט.וארקה מסדרת את המקרר, בעודה חושבת כמה טוב שהיא לא הגבירה, הרי העשירים האלה לא באמת נהנים בחיים כמו שחשבה אלא רק חוסכים בשביל לא לאבד את העושר שלהם. אז מה ההנאה בלהיות עשיר אם אתה כל פעם פוחד ושומר על כספך ולא חי! אתה תלוי! עדיף להיות ככה כמו שאני עכשיו וחופשית. טוב היה לוארקה ככה כשהיא עמדה וסידרה את המקרר כי ידייה כפאו אך זה גרם לה לא לרצות לישון.
הגבירה התלוננת שהיא מבזבזת קור ומוציאה אותו מן המקרר. ואמרה שתלך כבר לביתה. היא הוציאה מארנקה כמה שטרות והביאה לוארקה, ספרה וארקה את השטרות והבחינה שחסרים חמישים שקלים מהסכום שנקבע. היא הביטה בגבירה בשאלה. עשתה עצמה הגבירה תחילה כאילו לא מבינה מה רצונה של וארקה אך אחרי זה נזכרה, "אהה זה על הצלוחית השבורה, קנס". אמרה הגבירה וצחקקה. "הנה אני אפצה אותך", אמרה והביאה לה שאריות של עוגת הבית. "לא תודה" אמרה וארקה ויצאה מבית הגבירה.
הייתה עייפה וארקה, ואין בכוחה להתווכח היא הלכה ברחוב השקט והחשוך, נזכרה במאורעות היום, צחקה בליבה על הגבירה ורחמה עליה. הריי אין לה שמחות בחיים, היא אסירה, אשת ציבור היא, מבחירות הממשלה.
וארקה עלתה במדרגות ביתה.
שכבה במיטתה.
מה נשתנה מימיו של צ'כוב? חשבה לה.
והלכה לישון.