סיפורים מהחיים כרוניקה של מוות ידוע מראש "שלומי" המשך

העתיד נראה קודר ולא בישר טובות. עננה כבדה ריחפה בשמי חייו של זה הבחור שלומי בלום. אף אחד לא יודע או שמא אינו זוכר מה בדיוק קרה אך בן לילה נעלמה דמותו של שלומי מהנוף המקומי. בבוא הזמן חלחלו שמועות עמומים שסיפרו כי זה הברנש ניצל בעור שיניו מהתנקשות בחייו . בעוד הדי ההתפוצצות של מטען רב עוצמה מהדהדים ומחרידים את שלוותם של דירי הרחוב. הלז בנשימתו האחרונה אץ רץ כל עוד נפשו בו אל זרועותיו הפרושות של הצבא .
וכאן ידידיי מתחילה האגדה לקרום עור וגידים. את אומץ ליבו ותעוזתו גילו מפקדיו מיד. אופיו וקשיחותו בנוסף לכריזמה הסוחפת שהקרין על סביבתו הקנו לו מעריצים רבים בקרב החיילים כמו גם מפקדיו . שמו נלחש מפה לאוזן . בהדרת קודש. אט אט עלה בסולם הפיקוד. סולל בהתמדה את דרכו אל התהילה
קולות המלחמה שנשמעו אז ממדינות ערב הלכו וגברו . מלחמה עמדה בפתח.
הכותרת בעיתון זעקה בדממה " עבריין בכיר נורה בראשו " כותרת המשנה סיפרה על חיסולו של העבריין פיני "אצבעות" באישון לילה. בתקופה כה טעונה זו עברה הידיעה בקול ענות חלושה. ולא התעכבה על סדר יומם גם של הסקרנים המקומיים.
במרומי ההר חלטה השמש היוקדבקרחת יער התפרסו חיילי גדוד "הנמרים" על הקרקע הלחה . חלקם שרועים בתנוחות מוזרות .נושמים בכבדות. חוטפים דקת שינה יקרה מפז. צעירים .ילדים ממש. רק לפני מספר חודשים עדיין היו תלמידי בית ספר מן המניין .ועתה בן לילה כהרף עין הפכו גברים. עוטים על פניהםארשת מוזרה ובלתי ניתנת לפענוח. אכן חבורת לוחמים עזי נפש . בקצה החלקה הצטופפו להם מספר חיילים כממתיקי סוד . " אורי" אמר אחד החיילים "אילולא שלומי היה מחרף את נפשו ונלחם בעוז מול חמישה לוחמי ם " לפתע השתתקו ונאלמו דום . מעבר לכתפו של דני המפקד . נצפתה דמותו של שלומי פוסעת אל עבר היער עוד רגע קט ונעלם בסבך הירוק. "מגיע לו עיטור "לחש "אבי הג'ינג'י" המילים יצאו מפיו מהולים בהערצה גלויה "אני לא יודע אם אני הייתי מסוגל למעשה כזה" אמר ולא הוסיף .הדי ההתפוצצויות עדיין נשמעו מעבר לרכס .מעת לעת רעדה האדמה . תחת גופם היגע של הגיבורים . סיפורו של אותו לילה הירואי סופר ועבר מפה לאוזן . פה ושם שונו במעט הפרטים והוכנסו "שיפורים" או הושמטו פרטים לא חשובים .אך בסופו של יום הפך מיודענו שלומי בלום לגיבור . ללא מורא פרץ באישון לילה לכפר הלבנוני "דיר אנאר" ובחירוף נפש פרץ לאחד הבתים הרעועים במרכז הכפר . חרש חרש כנמר העט על טרפו . פסע עקב בצד אגודל .עמוס לעייפה במטולי רימונים .ובידו הימנית או נכון יותר על כתפו שמוט רובהו האישי. חמשת המחבלים היו פזורים בשני חדרי הבית. כששלושה מהם שומרים על אורי מזרחי לבל ימלט מידם. השניים הראשונים חוסלו כהרף עין. עוד לפני שהרימו את ראשם היו מוטלים גופם מנוקב ככברה.ללא שהות זנק שלומי לחדר הסמוך . נזהר לא לירות לכיוונו של אורי שמא יפגע בו. שלושת המחבלים המופתעים ניסו ללא הצלחה להושיט את ידם לעבר השד יודע מה. הראשון ראשו הועף בצרור מהיר ופרצי הדם התפזרו לכל עבר . שלומי ראה בזוית עינו שאחד מהם ממהר לעבר החלון .צרור קצר קטע את זינוקו . האחרון פניו אחוזי בעתה נשכב על הרצפה ידיו עוטפים את עורפו בהכנעה. " בא" מלה אחת בקור רוח בשקט בו בעת רגלו מחצה את עורפו של המחבל מצמידה אותו חסר נשימה אל הקרקע ידו השניה שחררח את אורי מכבליו. "זוז" פקד שלומי על אורי ההמום .ראשו רכן במבט אחרון אל המחבל . יריה אחת במרכז מצחו לא השאירה לו סיכוי שממילא לא הגיע לו.