סיפורים מהחיים כרוניקה של מוות ידוע מראש "שלומי"

לא פעם כשחלפתי ביעף על אופנועי ראיתי אותו בזווית עיני . דמות מעורפלת ואפלולית ראשו שמוט לפנים בתנוחה מוזרה. עיניו מחפשות תרות השד יודע מה. מעולם לא ראיתי את עיניו מורמות. משהו בדמותו הגמלונית . וסיפורים מעורפלים על האיש משכו את תשומת ליבי והעירו את סקרנותי. המעט שידעתי אודותיו הבנתי שההלך המוזר והמסתורי סוחב מעברו משא כבד מנשוא וסוד אפל וכואב. "אם אומר לך ידידי שהלה זה שלומי החי מת היה בעברו פייטר ודמות הירואית משהו" לחש לי כממתיק סוד דני "הגבוה" חברו משכבר ימים. "אם תדע רק קמצוץ רק נגיעה בנבכי חייו תאלם דום" כך אמר עיניו בורקות וכאב אפף שטף את פניו." פתח היטב את אוזניך ידידי ומלא פיך מים" קולו נסדק משהו ורעידות קלות טלטלו העתיד נראה קודר ולא בישר טובות. עננה כבדה ריחפה בשמי חייו של זה הבחור שלומי בלום. אף אחד לא יודע או שמא אינו זוכר מה בדיוק קרה אך בן לילה נעלמה דמותו של שלומי מהנוף המקומי. בבוא הזמן חלחלו שמועות עמומים שסיפרו כי זה הברנש ניצל בעור שיניו מהתנקשות בחייו . בעוד הדי ההתפוצצות של מטען רב עוצמה מהדהדים ומחרידים את שלוותם של דירי הרחוב. הלז בנשימתו האחרונה אץ רץ כל עוד נפשו בו אל זרועותיו הפרושות של הצבא .
וכאן ידידיי מתחילה האגדה לקרום עור וגידים. את אומץ ליבו ותעוזתו גילו מפקדיו מיד. אופיו וקשיחותו בנוסף לכריזמה הסוחפת שהקרין על סביבתו הקנו לו מעריצים רבים בקרב החיילים כמו גם מפקדיו . שמו נלחש מפה לאוזן . בהדרת קודש. אט אט עלה בסולם הפיקוד. סולל בהתמדה את דרכו אל התהילה
קולות המלחמה שנשמעו אז ממדינות ערב הלכו וגברו . מלחמה עמדה בפתח.
הכותרת בעיתון זעקה בדממה " עבריין בכיר נורה בראשו " כותרת המשנה סיפרה על חיסולו של העבריין פיני "אצבעות" באישון לילה. בתקופה כה טעונה זו עברה הידיעה בקול ענות חלושה. ולא התעכבה על סדר יומם גם של הסקרנים המקומיים.
במרומי ההר חלטה השמש היוקדת את הנוזלים מגופם של החיילים הלאים מלילה של פעילותאת גופו. "האנשים פה מתנהגים אליו כאילו הוא חולה במחלה מדבקת ועוברים מדרכה בחולפו על פניהם. לו רק ידעו לו רק ידעו" לחלוחית החלה מכסה את עיניו . ואני .גופי דרוך כקפיץ רקותיי הולמות בפראות מאיימות להתפוצץ. הנה לפניכם מובא סיפור חייו ועלילותיו של זה הברנש.במרומי ההר בפאתי שכונת הקוטג'ים התמרה לה בגאות לב חווילת משפחת בלום ארמון בזעיר אנפין כל כולו אומר הדר והוד. שכונה וותיקה שהוציאה תחת ידה את מיטב בניה של העיר. בהביטך סביב מחזות של דלות או עוני לא היו בנמצא אכן שכונה גם יאה וגם נאה. זהו כור ההיתוך ממנו או מתוכו מגיח גיבורנו. מעבר לגבעה שסימנה את גבולות השכונה נגלו פניה העלובים של אזור ד' השכונה הסמוכה . הניגוד הפיזי היה אכזרי ומעורר חמלה. אי שם בשכונת "הרכבת" התגורר פיני "אצבעות" הלז בריון בשנות העשרה המוקדמות היה ידוע ומוכר בשל מעלליו . את קריירת הפשע החל בגיל צעיר "אין דלת שלא תפתח בפניו " כך תיארה בציניות שכנתו משכבר הימים מסעודה. שם על הגבול הכירו השניים זה הפושטק "אצבעות . ובן הטובים שלומי בלום. כל אחד מהם בדרכו נפעם מעולמו של השני . החברות נרקמה ונשזרה אל תוך הלילות הארוכים שם באפלת הליל חרשו מזימות .ואף הוציאו אותן אל הפועל. תוצאות מעלליהם נגלו עם עלות השחר. כספות בותקו ונפרצו בכל חלקי העיר. בתיהם של עשירי העיר נפרצו ונבזזו ללא רחם. בכל יום עת זרחה השמש במרומי הרקיע נשמעו זעקות שבר בחלק אחר של העיר המתעוררת מחרגונה. זה פיני "אצבעות" נצפה דוהר ברחובות העיר במכונית ספורט נטולת גג כשחיוך מסתורי מרוח על פניו .אכן ידידיי היו לו אין ספור סיבות לחייך חייו העלובים הגיעו אל קיצם. תם עידן הדלות. והעוני .הייתה זו תקופה סוערת ומלאת מהמורות בחייהם של שני הצעירים .העתיד לא בישר טובות .אך אלו השניים היו עסוקים בעניניהם שלא שמו את ליבם למתרחש סביבם . שמם הילך אימים בפיהם של רבים מתושבי העיר היה זה אך עניין של זמן עד שמאן דהוא יתעורר משנתו העמוקה וינקוף אצבע לעצור את השניים לחדול ממעשיהם הנלוזים . בבית הוריו .מיררה אמו של שלומי בדמעות" אתה צריך להתגייס" קולה נשבר לרסיסים "זו ההזדמנות האחרונה שלך" יבבה ולא הוסיפה. אביו שפניו העידו על שברונו שתק ולא אמר דבר עיניו העידו כאלף מילים על כאבו. רזונו היקנה לו מראה כשל אדם חולני . איש בא בימים שכבודו נרמס עד דק. 2