סימונה פרק 11
למחרת הלכתי לבית הספר כרגיל, ראיתי בכניסה את רודיון המורה לרוסית רוקד בתחפושת ג'ירפה מול שריף, ושריף זורק לו שטרות ועושה קולות אהדה בצרפתית.
התעלמתי ונכנסתי לבניין שלי, חתולאוב חסם אותי, "היי פושטק, תזוז לי מהחיים" אמרתי בכעס "לא ולא" הוא אמר, הוסיף קללה באלבנית ונישק אותי בתנוך.
ראיתי מאחורי את הסבא מגיע עם כיסא הגלגלים שלו, "היי פרחח תן לעפיפון הזה לעבור" אמר בקולו הצרוד.
חתולאוב נראה מבולבל בזמן שהוא מחפש מישהו שיעזור לו, הוא ראה משמאלו את נחמה מעשנת במחששה עם זכריה וטובה, טובה כרגיל ביקשה מהם שישתמשו בפה שלה בתור מאפרה.
"נו, תן לי לעבור" אמרתי וניסיתי לעבור בכח, "לא ולא" אמר, קילל באלבנית ושוב נישק לי את התנוך.
"נו בבקשה" התחנן הסבא והכניס סוכריות לאף שלו, מאירה היועצת של שכבת י' הגיעה, "מה הבעיה?" שאלה "חתולאוב לא נותן לי לעבור" אמרתי, מאירה בחנה אותי, נישקה אותי בתנוך והמשיכה כרגיל מתעלמת מהמצב.
פתאום דוד חורש הגיע עם מגש פיצה "יום טוב שיהיה לך"? אמר לחתולאוב ונכנס לבניין.
"נו מה אתה רציני? תן לי להיכנס" דרשתי ממנו.
"לא ולא" אמר, קילל באלבנית ונישק אותי בתנוך, "תקשיב טוב, אני אביא עליך את תמר" אמרתי בעצבים.
"חתולאוב בחן אותי, "טוב נו, הסבא אתה יכול להיכנס" אמר והסבא נכנס עם חיוך גדול והסוכריות עדיין בנחיריים שלו, ראיתי שהסבא מתקדם לכיוון המחששה ונחמה נתנה לו סיגריה.
היה צלצול, "נו חתולאוב, זה לא רציני, תן לי להיכנס!" צעקתי, "לא ולא" אמר, קילל באלבנית ונישק אותי בתנוך, "עוד נשיקה אחת בתנוך ואני בועטת בך" אמרתי, הוא נישק אותי בתנוך.
לא יכלתי לספוג את זה עוד, בעטתי בחתולאוב במקום הרגיש שלו והוא ישר נפל והתחיל לבכות, "כן, כן, יופי!" ראיתי את יורם מצלם אותו בזוויות שונות.
נכנסתי לבניין והלכתי לכיתת האם שלי, "סליחה על האיחור" אמרתי וראיתי שהברווזן יושב במקום שלי, "היי, מה קורה?" שאלתי "אתה לא בכלא?", "לא שחררו אותי כי הטרדתי את הסוהר, אבל הורידו לי תפקיד מסגנית והפכתי להיות תלמיד בכיתה" אמר ונישק אותי בתנוך.
"איפה אני אשב?" שאלתי את הסבתא שהייתה עסוקה בכלל בלעשות שעווה ברגליים, "בואי תשבי עלי" אמר רמי וחייך, "לא ולא" אמרתי וזרקתי עליו את מיצי.
פתאום עמליה נכנסה לכיתה בזמן שהיא ממלמלת תפילות בגרמנית וזורקת חומרים כימיים על הילדים בכיתה, אחד פגע לי במרפק.
התעלפתי והתעוררתי במרפאה, איריס האחות בחנה אותי, אמרה שאני פצועה אבל זה ירפא אם אתן לה לתקן לי את המרפק, הסכמתי, איריס יצאה וחזרה עם שני סכינים, ראיתי את הזדון בעיניים שלה אז ברחתי מהמרפאה.
בדרך פגשתי שוב את דליה המנהלת הקוזאקית, ומאחוריה בקולר את פתחי בוכה, "פתחי אתה בסדר?" שאלתי, דליה צרחה משהו בהולנדית אז ברחתי מפחד, לא ידעתי לאן לרוץ.
"הביתה!" חשבתי, רצתי לכיוון השער אבל חתולאוב שוב עצר אותי, בעטתי בו שוב וראיתי שוב את יורם מצלם את זה באהדה.
הגעתי לשער, אבל התביישתי לבקש משריף לתת לי לצאת כי הוא היה עסוק בלנשק את נחמה.
אז לצערי חזרתי לכיתה והמשכתי ביום לימודים רגיל.
תגובות (0)