מתי הארץ בדם זכרוננו

הו הו אחיי, מה רבו צערכם
והרי ידעתם מראש כי זהו הגורל
למה התעקשתם על החורבות
שגזר דינן למוות נחרץ עוד לפני שהאילת הפציעה
למה התבוססתן בדמכן
רעות אהובות
דמכן שהוקז על צד גיבורים
בוא יקום היום
ובו תוכלו לשאת בגאון את כאבכם הרושף
סבלכם המשתגע
ולעולם ועד יחרת לבם
של הזורעים תקוות שווא בעולם מושחר זה
ואתם
דומו
שמא זעקתכם את השמיים תעורר
והקץ הגדול על כולנו יבוא
ולא עוול בפנינו
לא בינה בבשרנו
לא מים בנפשנו
וכל זה
ריקם!
לחינם יהיה!
לא תועלת ואף לא משובה לאיד תתרומם מן הבערה שיצרתם בתקוותיכם רמות המעלה
ולמה כל זה
כדי שאנו נוכל להמשיך כך ללא הוכרת אמת במה שעוללתם
נרים אפינו בגאון
כאומרים
לנצח יישאר חלומכם המתוק
כלוא בין סורגי העצים
ואנו את אשר עשיתם
לעד נתפאר ונאמר
כך וכך היה
כך וכך נברא.
והנה התוצר לפניכם
עינכם הרואות!
משען הקימונו לנו
חוצב להבות השמיים.
לעלום שמכם לא נועדו
כי לנצח ייחרתו מעשיכם
ואנו בקולות תודה נרנין לבנו
לעוז ולגבורה שכמוכם לא ידענו מעולם…
ואהבנו אתכם אהבת אלוהים
שם תמיד יצרתם לעצמכם כעת
בקבריכם הקר נצפין מבטחנו
ולדורות נשיח נפלאות פירות ארצנו
נצח ישראל לעד ישמר
על ידי אותם פירות שנרקבו באשמת זיכרוננו זה מכבר
וגלעיניהם
עיניכם כסומות רואות
הולידו שורשים