משפחת כהן חלק שני

פרק שני – המשך לרוחות ושדים
…
"אוי אוי אוי! הרוח אכלה את מה שהשארתי לה!" אמרה מיריים לעצמה, למרות שזה לא נכון, והבן שלה (שלמה) זה אכל את הארוחה. "אני חייבת להתקשר לרבי שמעון מייד. הוא רב ידוע בקבלה, והוא בטוח יצליח לגרש את הרוח." מיריים החליטה לגרש את הרוח כמה שיותר מהר, גם עם המהירות תעלה יותר כסף מהרגיל. "הלו?" אמר רבי שמעון כשענה לצילצול של מיריים.
"שלום. קוראים לי מיריים, אתה בטח זוכר אותי מכמה מהדרשות שאמרת. אני צריכה להתייעץ איתך."
"באיזה עיניין?"
"בעיניין גירוש שדים."
"ואת צריכה את העזרה שלי? טוב, תשמעי, אני יכול לעזור לך, אבל זה לא יהיה זול, זה יעלה לך 2000 שקל."
"לא נורא… העיקר שתגרש את הרוח מהבית שלי. מתיי אתה פנוי?"
"אני יכול לעזור לך בעוד יומיים."
"היום או מחר אתה לא פנוי?"
"לא, רק בעוד יומיים."
"הבנתי. אתה צריך כלים כלשהם לגירוש הרוח?"
"אני צריך כרוב כבוש ובצל. חוץ מיזה אני צריך להקריא משירת הקודש בזמן הגירוש. איפה את גרה?"
…
מיריים הגיעה מהעבודה, ורב שמעון חיכה לה בכניסה לביניין. "מה שלומך?" שאל.
"בסדר." ענתה. שניהם עלו לדירתה כדי שהרבי יוכל להתחיל בגירוש.
"יש לך במקרר כרוב ובצל, כמו שביקשתי?"
"כן, כבוד הרב."
"יופי, מצויין. אני צריך לשים את הכרוב בכול חדר, ואת הבצל על כול החלונות בדירה." אמר הרב.
"אוי שחכתי!" אמרה מיריים. "כבוד הרב, שחכתי לקנות מיצרכים בסופר שליד הבית. זה בסדר עם אני אלך עכשיו לקנות?"
"להפך, ככה לא תפריעי לי בגירוש."
"יופי" אמרה מיריים "רק ליפני שאני הולכת, חשוב שתדע שאחי נמצא כאן, אז אל תיבהל. אני מניחה שהוא בשירותים עכשיו, אז לא פגשת אותו עדיין." אבל הרב כבר ניכנס לחדר השינה והניח בפינה כרוב כבוש, ולא נראה שהוא שמע אותה. מיריים נירגעה והלכה לקנות בסופר.
היא יצאה מהדירה, ירדה במדרגות של הביניין, ויצאה מהכניסה של הביניין. כשהיא יצאה, היא שמה לב לטכנאי ולמדביר, שהעמיסו כלוב מלא בעכברים על משאית. "מה העניין?" שאלה.
"פתרנו סוף סוף את בעיית ההיבהובים של המנורות בביניין!" אמר הטכנאי. "מסתבר שהחולדות כירסמו את החוטי חשמל, וככה נגרמו ההיבהובים."
"אבל חשבתי שהיה ריסוס!" צעקה מיריים.
"כן," ענה המדביר "כנראה שהחולדות היו עמידות בימיוחד." בידיוק אז שלןמה חזר מבית הספר.
"אמא, הארוחה היום הייתה מצוינת." אמר "תודה רבה שהכנת לי את הכריך."
"אבל הכריך לא היה בישבלך! הוא היה בישביל הרוח! חשבתי שהרוח אכלה אותו."
"איזה רוח?"
"שניה אחת.. אתה רוצה להגיד לי שאתה אכלת את כול מה שהשארתי על השיש בימים האחרונים?"
"כן. למה?"
"אוי ויי ווי! יש רבי בבית שחושב שהבית רדוף רוחות. רק עכשיו אני מבינה שזה לא נכון!"
היא מיהרה לעלות בחזרה במדרגות, והצטרפה לכול השכנים בכניסה לדירתה, שהסתכלו על רבי שמעון, שהתיז מים עם מלח על אחיה ההמום, שישב על האסלה בשירותים, עם חלק תחתון לא מחוסה.
אפשר לתאר ככה את מה שקרה: תארו לכם שאתם יושבים בשירותים, כשלפתע רב לבוש כיפה מתפרץ לשירותים עם בקבוק מים עם מלח, ומתחיל להתיז עליכם את המים תוך כדי שהוא צועק "לך מיפה שד! תסתלק למקום אחר!"
"אין ספק" אמר שלמה "אין ספק שרק אצלנו במישפחה יכולות להיות כאלה פאדיחות."