משפחת כהן-הדייט שלנועה\חלק 1

חיים יצא מהחדר, לבוש בקפידה. "נו, איך אני נראה?" שאל.
"למה אתה שואל? אתה הולך לאנשהו?" שאלה אשתו.
"אני הולך לרגל אחרי נועה, בדייט שלה."
"אתה לא הולך לשום מקום. צריך לתת לילדה חופש במה שהיא עושה."
"אני מתכוון לתת לה חופש, אבל אני לא סומך על הבחור שהיא יוצאת איתו."
"תאר לך מה יקרה עם תתפרץ להם באמצע," אמרה אשתו "זה יכול לעשות לה טראומה לכול החיים."
"אל תגזימי…"
"אני לא מגזימה. אתה לא הולך לשום מקום.."
בדיוק אז נועה נכנסה לסלון. "נו, איך אני ניראת?"
"מצוין." אמר חיים. "לאן הוא לוקח אותך?"
"למסעדת החיים הסיניים. זאת מסעדה סינית."
"טוב," אמר חיים "אני ואימא גם הולכים לאכול במסעדה. בגלל זה אני לבוש יפה."
אשתו מרפקה אותו בצלעות, אבל לא אמרה מילה. נועה יצאה מהבית, ורק אחרי זה אמרה מיכל (אשתו) "אתה לא הולך להרוס לה את הדייט."
"אני בן אדם מבוגר, ואני יכול להחליט בעצמי. חוץ מיזה, אני לא מתכוון להרוס, אלא רק לצפות מהצד."
…
נועה והדייט, אדם, ישבו ליד השולחנות שמחוץ למסעדה. אדם סיפר בדיחות, והיה כריזמטי ומלא חן.
לידם הייתה גדר של שיחים, שמפרידה את המסעדה משאר הרחוב. השיחים היו רחבים, נוחים, ואווריריים,
ועם מישהו רצה להסתתר בלי שיראו אותו, השיחים היו הבחירה הנכונה.
הם קראו את התפריט וניסו להחליט מה להזמין, כשלפתע הומלס מהרחוב התיישב לידיהם. "אה, מי אתה?" שאלה נועה.
"שלום גם לך, חמודה." אמר ההומלס "אני אמיר בן יוחאי."
"ומה אתה עושה פה?" שאל אדם.
"אני ראיתי את שניכם, זוג כזה חמוד, וחשבתי 'למה שאני לא אצטרף?!'"
"אולי כי לא רוצים אותך פה??" הייתה תשובתה גסת הרוח של נועה.
"אל תדאגו, שניכם, אתם לא תרגישו אותי פה."
בדיוק אז הגיעה המלצר. "שלום, יש לכם הזמנה או שאתם מתכוונים ליבש אותי פה?"
"יופי.." אמר ההומלס "סוף סוף הגעת. אני רוצה להזמין את כול מה שיש בתפריט."
"לא, לא, לא… ההומלס הזה לא איתנו. הוא התנחל לידנו והוא לא מוכן ללכת. אני מבקש שתיקראי למנהל כדי לסלק אותו."
"נראה לכם שאני המשרת שלכם?" שאל המלצר בכעס? "עם אתם רוצים שהמנהל יבוא, אז תקראו לו בעצמכם. תיזהרו לא להרגיז אותי, כי היה לי יום רע, ואני יכול להרוס לכם את הערב.."