משה והמלקט

הוא שמע דפיקות עזות בדלת, ״רק רגע אני פותח״.
קם בכבדות מכיסאו וניגש לפתוח את הדלת
"שלום", אמרה לו דמות אפלה שעמדה בפתח בית.
״שלום, שלום״, ענה, ״איך אני יכול לעזור לך״.
״אני באתי לקחת אותך״.
״לקחת אותי, מי אתה לכל הרוחות, מה אתה רוצה ממני״.
״אני מלקט הנשמות, זמנך הגיע״.
הוא נבהל, טרק את הדלת ונעל אותה.
חזר לסלון ביתו והתיישב על הכורסה, כולו רועד ונפחד.
הדמות האפלה התממשה בחלל החדר, הוא הביט בה בפחד.
״האם אתה חושב שדלתות נעולות מהוות מכשול בפניי״.
״אני חושב שאתה עושה טעות, לא יתכן שזמני הגיע, אני עוד צעיר.
תבדוק את הרשימות שלך שנית, זה לא הגיוני״.
הדמות הוציאה מגילה גדולה מכיסו ועיין בה.
״האם אתה משה בן דוד״.
הוא השמיע אנחה חלושה, ״אמרתי לך שאתה טועה, משפחת בן דוד
גרים שתי קומות מעלי, תלך לשם ותעזוב אותי במנוחה״.
״אתה לא הבנת את השאלה, האם שם אביך דוד״.
״לא, שם אבי היה שמואל, אתה רוצה לראות תעודת זהות״.
הדמות חייכה אליו חיוך אפל, "אביך היה דוד ולא שמואל.
אימך לא סיפרה לך אף פעם, שמואל היה עקר, לא היה יכול להוליד ילדים".
״אתה רוצה לומר לי שאני בעצם ממזר״.
לפתע הוא שמע צלצול טלפון, הוא התעורר משינה ושפשף את עיניו.
איזה חלום מוזר חלמתי, זה נראה כל כך אמיתי, הוא קם מטושטש
והרים את הטלפון, ״הלו, מי זאת, אימא, איזה חלום מוזר חלמתי, על איש ששמו דוד״.
שתיקה ארוכה הייתה מצד השני של הקו. אימא את בסדר״.
״כן. אני בסדר, תשב רגע אני רוצה לספר לך בשורה משמחת, אתה אדם עשיר.
אני מחזיקה בידי את צואתו של דוד, ידיד ותיק שלי ושל אביך ז'ל.
הוא הוריש לך עשרות מיליוני שקלים בחשבונות בכמה בנקים וכמה בנינים
רבי קומות בת״א. משה, משה. אתה לא מגיב, אתה בסדר״.
משה לא הגיב, ליבו נדם מרוב שמחה, הוא מסר את נשמתו למלקט
וחיוך על פניו.
אלון