מראה מראה שעל הקיר
"רכרוכי.. מגעיל שכמותך, איך יכולת לתת לנהג אוטובוס הזה להשפיל אותך ככה, הא? הא?!" נזף קובי על בבואתו במראה, שחיקתה כל תנועה שלו בצייתנות, מביעה במיומנות מרשימה את זעמו. הוא הניח את ידיו על שיש חדר המקלחת משני צידי הכיור והביט בחור הניקוז בדיכאון, "כל כך שונא את עצמי, איזה לוזר… איזה מפסידן… למה אני לא יכול פשוט להישאב פנימה." הוא הרים את מבטו, צפה בפניו בבוז. "גם לוזר.. וגם מכוער. איזה פתטי.."
קובי התקרב למראה עד שהבל פיו טשטש את אזור פיו של תאומו, \'\'יודע מה? לא נועדת לחיות," בבואתו הביטה בו בייאוש. "היית צריך למות בתאונת לידה, כנראה זה היה חוסך לאמא ואבא המון טרחה."
"היי!"
קובי נרתע לאחור.
"זה מספיק!" מחתה בבואתו מן המראה, "הגיע הזמן שתתאפס על עצמך בנאדם! איזה מן מחשבות עוברות לך בראש?! אם לא בשבילך אז לפחות בשבילי! אתה מטיח בי האשמות כל הזמן כאילו אני אשם בכל!"
"מה הולך כאן?!"
"אני אגיד לך מה הולך כאן! פעמיים בשבוע אני צריך לסבול את המחשבות הדיכאוניות שלך אחי! פעמיים בשבוע! זה נשמע לך הגיוני?! אם יש לך כבר מראה תשתמש בה כדי לומר על עצמך דברים טובים!"
"כמו מה?!" התרעם קובי, "מה יש לי כבר לומר על עצמי חוץ מזה שאני אפס?!"
"לא יודע!" אמר בבבואתו, "אבל אני פורש! נמאס לי!"
"לא! אתה לא תצא ככה מהדלת אתה שומע אותי?! אתה לא תאמר את המילה האחרונה – " – הדלת נפתחה – "אוי באמת, מאוד בוגר מצדך!" הדלת נטרקה. "ככה אתה פותר את הבעיות שלך?! ככה?! מה אתה ילד?!"
שקט.
אין תשובה מהעבר האחר של המראה.
שנותרה ריקה מאדם.
תגובות (8)
הסיפור המוזר הכי מיוחד בקטע הטוב שקראתי , מאוד אהבתי.
אהבתי את זה מאוד. זה לא סיפור מוזר, ואולי לא התכוונת לזה, אבל אני מרגישה שיש בו עומק. אנשים שופטחם את עצמם כל הזמן, הם כאילו מדברים למישהו שהוא בעצם הם, והמישהו הזה סג הכל. והם סופגים הכל. ומתייאשים מעצמם עוד יותר. מבין למה אני מתכוונת? (השורה הזו; "למה אני לא יכול פשוט להישאב פנימה", חשבתי אותה כל כך הרבה פעמים…)
כן אפשר לומר שאמרתי את זה ככה באופן סמוי
המידהו הזה סופג הכל* לא יודעת למה נמחקו לי אותיות…
אני שונאת תטאבלט הזה. שוב. המישהו הזה סופג הכל* לא יודעת למה נמחקו לי אותיות. ושוב אני לא יודעת למה נמחקו לי אותיות גם בתיקון הקודם. אבל לא נורא, לפחות יש לך עכשיו הרבה תגובות…'_'
חחחחחחחחח אני אוהבת שהצלחת לתאר פה את כל הסיפור בצורה שעדיין הצליחה להפתיע אותי. זה יכל להיות קלישאתי, אבל במילים מעטות הפכת את זה לתענוג לקרוא. אני חושבת שצריך לשבצר מעט כי זה לא חלק לגמרי, אבל מאידך גיסא זה בעצם ממש טוב ונעים לקרוא גם ככה. לכן שאפו. לגבי המסר, אני חושבת שהיה פו טריפל משמעות. הראשונה זה אדם שמדבר למראה ליטרלי. השניה זה שהצד השני בו באמת מדבר ואומר שהוא לא אשם בכלום (נקודה חזקה מאוד) ושהאיש מחוץ למראה סתם אלים כלפיו (ממש ממש ממש יפה כשחושבים על אנשים שמורידים את עצמם מטה) , ואז השלישית, כשהוא מסתכל על עצמו במראה…. וכבר לא רואה אדם…. מצמרר. כאילו הוא כבר לא בן אדם כי הוא הוריד לעצמו כבר כל כך את הדימוי העצמי… הוא מתייחס לעצמו כאל מפלצת. או כלום. או בעצם השאלה הנשאלת איזה מן אדם יעולל דבר כזה לעצמו? אף אדם. ואין לו בועה בראי. (עוד משמעות שאין בועה, זה שאף פעם לא הייתה, והכל זו פרשנות סובייקטיבית מהראש. החיצוניות שלו לא באמת קיימת בלעדיה. חזק.) אני מאוהבת בקטעים שלך חח , סליחה
חח תודה
בקריאה מרפרפת זה לא נראה עמוק, אבל יש לזה משמעות כואבת. זה עצוב שאנשים באמת מנהלים את הדיאלוג הזה עם עצמם (האמת שגם אני פעם, אבל זה נגמר אחרת..)
כתבת את זה בצורה טובה (אם כי לא הכי רצינית, אבל עדיין…) טוב לראות שאתה ממשיך לצוץ כאן מידי פעם ;)