מקהלת הפירות (לתחרות הסיפורים של royayalon)
"איפה אני?" שאלתי והיסתכלתי על הנוף, דשא סגול, נהר ירוק ועצים כחולים היו לפניי. פתאום ניראתה קשת בענן ונחת לפני חד קרן וחייך אליי חיוך רחב "שלום חתיך" הוא קרץ לי ונירתעתי אחורה מבהלה. פתאום מתוך השיחים יצאה בננה צהובה עם עיניים גדולות. "בננה" היא אמרה, אך לא הבנתי למה היא מתכוונת. "בננה" היא חזרה על עצמה. פתאום יצא גם ענב קטן וסגול "ענב ענב?" הוא שאל. "בננה!" הבננה צעקה עליו. היסתכלתי על ידיי והן היו אדומות. כשהתקרבתי לנהר ראיתי תפוח ענקי ואדום. "תפוח?" שאלתי בבהלה. "בננה בננה", "ענב ענב ענב" שניהים פנו אליי.
"טוב טוב, חמודים" קרא החד קרן וכולם הסתכלו עליו. "אנחנו צריכים להתחיל לשיר את שיר הפירות, וגם אתה תפוח תיצטרף אליינו" אמר החד קרן וחייך אליי חיוך זדוני.
"ענב ענב" ציחקק קול מרושע הענב ופתאום מאחוריו יצאו עוד פירות וגם הם ציחקקו יחד איתו.
"תפוז תפוז!", פאפיה פאפיה!", תותים…תותים!", יצאו שני תותים סיאמיים וכולם התקרבו אליי. הם הרימו אותי והחלו לסיחוב אותי לאנשיהו ולא יכולתי להימלט. "בננה!" קראה הבננה והם כולם הריעו. ניכנסנו לתוך הר געש גדול והיו שם ספסלים. הם הושיבו אותי על הספסלים וקשרו אותי. החד קרן ניכנס וקירב את ראשו אליי. "תשיר…" הוא אמר וציחקק. "תפוח…תפוח…תפוח" התחלתי לזמזם וכולם צחקו עליי. הם היצטרפו אליי והחלו לשיר גם והחד קרן התיישב והניף במקל לפי הקצב. שרנו והשירה נישמעה כמו נצח. "מקהלת הפירות אף פעם לא תשתוק!" קרא החד קרן בצחוק פסיכופטי וכולם שרו אחריו בהתלהבות. והם המשיכו לשיר באושר ועושר עד עצם היום הזה והלאה…
תגובות (1)
סיפור יפה והזוי. חסר קצת עלילה אבל זה בסדר. יפה.