מעשה בפיצת אננס

היה זה עוד יום רגיל בעיר הקטנה והעלובה בה אני נמצא. כרגיל, אני הייתי באמריקן פיצה, טוחן מגש שלם של פיצה עם אננס לבדי. שיחקתי פוקימון גו, אך לצערי, יש רק ווידלס, פידג'וטס, וראטאטס.
לפתע, קיבלתי שיחת טלפון. המספר לא היה שמור אצלי, והסתיים ב-666. הבנתי שזו ספרה מטומטמת ושאני מטומטם כי חשבתי שזה אומר משהו.
עניתי. "איז דיס איגור?", קול מפחיד שאל. "נו דיס איז פטריק לולולול גט נוסקופד" עניתי, כמו ילד גדול.
"ליסן (הערת הסופר – אמורים לכתוב כליסטן, אבל הוגים את זה כליסן) היר יו ליטל ביץ", איי וויל כאם טו יור האוס אנד קיל יו" "יס יס,", עניתי, בשעמום. "יו ספיק היברו?" שאלתי. לא היה לי חשק לדבר אנגלית, למרות שאני מעולה בזה. (הערת המתרגם – ונמאס לי גם לכתוב ככה.)
"אהלן, אחי! מה קורה? יא יהודי בלבלב", ענה בקול מלבב וצוהל, כמעט עליז כמו הומו השכונתי שלנו. מה אתה רוצה, שאלתי בקול מפוחד, אך מחוספס ומסוקס כמעט כמו העור של האורק המפחיד ביותר ברחבי תבל.
"רציתי לשאול אותך… שמעתי שעושים עושה פה מסיבה בלעדיי! אף אחד לא עו-" תקשיב טוב, ילד פגר, קטעתי אותו. בזבזת לי 3 דקות מהחיים בזמן שיכולתי להשיג 300xp בפוקימון גו.
"חחח, אתה משחק בפוקימון גו????? רק גייזים (הערת הסופר – הוגים את זה כgaiazim, ביחיד- gaiaz. עיוות של המילה גיי/ גייז.) ואתאיסטים משחקים בזה", ענה לי בקול מלגלג וצעקני.
לא התייחסתי להערה על גייזים, אלא לאתאיסטים. "מה רע בדיוק באתאיסטים?" עניתי, בקול מסוקרן. "הם לא מאמינים באלוהים האחד והיחיד, אללה." ענה לי, החצוף. שיננתי בעל פה את navy seal copypasta, והייתי מוכן להשתמש בזה בכל רגע נתון. "אבל אם אתה יהודי, למה אתה מאמין באללה?", שאלתי. "שתוק, שתוק, יא הומו, אני תכף קורא לחבורה שלי ואנחנו נכסח אותך".
לא הבנתי מה פשר האגרסיביות. הנחתי כי הוא ילד, סבירות של גיל 14, משקל עודף, כיפה רק ביום כיפור, מנשק את המזוזה אבל לא לפני שהוא מקלל ומשחיט רכוש, מטר ארבעים.

"מה לעזאזל אמרת עליי הרגע, חתיכת אפס קטן? רק שתדע שנבחרתי להיות מצטיין המחלקה שלי בסיירת מטכ"ל, הייתי מעורב בהמוני פשיטות נגד החיזבאללה והרגתי מעל 300 מחבלים. אני מאומן בלוחמת גרילה ואני הצלף הכי טוב בכל צה\"ל. אתה כלום לעומתי, אתה רק עוד מטרה בשבילי. אני אשמיד אותך בכזה דיוק שלא נראה עוד בכל תולדות האנושות, תזכור את מה שאמרתי. אתה חושב שאתה יכול לברוח אחרי החרא שאמרת עליי באינטרנט?! תחשוב שוב, קוקסינל. ברגעים אלה, ממש בזמן שאנחנו מדברים, אני משתמש ברשת הריגול הסודית שלי שעוקבת אחרי כל ישראל, ואני מאתר את כתובת הIP שלך ממש עכשיו, אז כדאי לך להתכונן לסערה, ילד פגר. הסערה שתחריב את הדבר הקטן והפתטי הזה שנקרא החיים שלך. אתה פאקינג מת, ילד. אני יכול להיות בכל מקום ובכל זמן, ורק בידיים ריקות אני יכול להרוג אותך ב700 דרכים. לא רק שאני מאומן בצורה מקיפה בקרב פנים אל פנים, יש לי גם גישה חופשית לכל מאגר הנשק של זרוע היבשה ואני אשתמש בזה בכל העוצמה כדי למחוק את קיומך מעורר הרחמים מהעולם הזה, חתיכת חרא קטן. אם רק היית יודע איזה עונש מזעזע התגובה ה\"חכמה\" שלך הייתה מביאה עליך, אולי היית שומר על הפה המלוכלך שלך. אבל לא, היית חייב, ועכשיו אתה משלם את המחיר, חתיכת אידיוט. אני אחרבן עלייך את כל הזעם שלי ואתה תטבע בו. אתה פאקינג מת, ילדון."
הרגשתי טוב. לא השתמשתי בזה במשך כמה חודשים טובים.
"אנ- אני מצטער.. לא ידעתי… כמה הומו אתה!" הוא צחק בקול עליז. טעיתי, חשבתי לעצמי, הוא יותר עליז מההומו השכונתי.
"בן כמה אתה?", שאלתי.
"יותר ממך זה בטוח!" ענה, בקול מצפצף יותר מעץ הצפצפה.
ניתקתי. לא רציתי להמשיך את השיחה, שכן הוא ילד המנסה לבדר את עצמו, אך יגמור כמו כולנו – כגופה ללא זיכרון וללא מורשת.
המשכתי לאכול את פיצת האננס שלי בכיף.