מסיפורי יודה – יומני היקר.

היום הראשון:

היום שלי התחיל מוקדם.

קמתי בשתים עשרה וחצי, דפקתי אחושלוקי הופעה עם חולצת הלקוסט שקניתי אצל הדוד שלי מיקו בשוק רמלה. מכנס שמתי של קסטרו מהקניון ודחפתי את האולר הקפיצי לכיס ימין של המכנס.
מה שבטוח בטוח, אני צריך להיות מוכן לכל פדיחה שבאה לך יעני באונטה.
נכנסתי לאוטו ועברתי דרך הבית של חבר שלי ז'קו בשיכון ונסענו לשינקין. החניתי מול הנקודה בכרם, מול המניאקים תמיד יש מקום שמור לנכים שתמיד ריק, והלכנו ברגל לגינה לעשות כמה ג'ובות.
אם לא סיפרתי לכם, אני עובד ביזמות, מוכר קצת לבן, אקסטות וגראס אם יש, ללבנונים בגן. (זה המקום היחיד שאפשר לדפוק מחירים אחושוקי, לאלה אין ידע בכלום, הם מה זה לא מפותחים).
גמרנו הסחורה, (נגמר מהר כי הבילוש הופיעו מוקדם ונתתי להם את כל מה שנשאר בשביל טרמפ לחוף בננה ביץ'.)
בים התמקמנו אני וז'קו על יד קבוצה של כוסיות מבת ים. ז'קו הלך להביא בירות אבל בגלל שהכסף היה אצלי, הוא לקח בהקפה.
בעל העסק קצת צעק אבל הוא הוציא לו את הזיג* והעניין סודר על הצד היותר טוב. אחרי כמה זמן הגיע דויד מהבילוש. הוא ישב אתנו כמה זמן והלך. (נתנתי לו 200 שקל הלוואה בשביל שלום בית).
בשתיים וחצי הגיע מיקי, הוא הבוס שלי, וישר התלבש על הכוסית הכי חמה. הבן זונה בחר בשלי המניאק אבל צריך לדעת מתי מתקפלים.
אחרי כמה זמן שמענו בזז, הופיע איזה אחד מול מיקי הבוס וניסה לשים לו חור במצח.
מיקי התכופף ואיזו שרמוטה רוסיה שישבה מאחורי הכוסיות חטפה אותה בול.
היה מה-זה בלגן, אבל אני וז'קו קמנו בקור רוח, אספנו האוטו בכרם ונסענו לצהרים אצל הדוד השני שלי שמעון בחוף גורדון.
הזמנו שווארמה ודיאט קולה, שילמנו בהקפה וחזרנו לבית.
בדרך הורדנו איזה קטנוע למדרכה, בשביל הפינוק. הוא ניכנס בעמוד חשמל, ויצא לו המון דם, אבל לא היה לנו זמן לעצור. בכל מקרה אנחנו לא יודעים רפואה, וזה ענין לבעלי מקצוע ואנחנו יודעים תמיד מתי אנחנו לא יכולים לתרום ולא נכפה את עצמנו על זולתנו כך סתם.

יודה

*זיג – אקדח אוסטרי מבוקש

[הפרק הראשון פורסם אתמול, לקישור: ביקור מולדת, בסיפורים שלי ]