"מה כבר עשיתי?"

אני לא אשכח את המבט שהיא דפקה בי באותו הרגע.
"אתה דפוק תגיד לי?!" היא שאלה אותי, כשהפרצוף שלה האדים והאוזניים שלה החלו להוציא עשן. "מה כבר עשיתי?" עניתי לה. "אתה לא יודע מה עשית?" "לא!" "איך אתה לא יודע מה עשית?! תגיד לי? אין לך בושה?!" בשלב הזה התחלתי להבין שקרה משהו. אז שאלתי אותה: "תגידי, מה הקטע?" ובשלב הזה היא התחילה לקפוץ במקום כדי להראות שהיא עצבנית, וזרמתי איתה. מה כבר יש לי בחיים חוץ מלזרום איתה? עכשיו שנינו קופצים, אבל ההבדל הוא שהיא אדומה מעצבים ואני לא.
"בואנה אתה שרוט אתה, איך אתה לא יודע מה עשית?" למה שרוט? שום דבר לא שרט אותי לאחרונה. "לא יודע", אמרתי, "אולי תגידי לי מה עשיתי?"
היא לא ענתה. אני עדיין תוהה לעצמי מה קרה.

הפסקנו לקפוץ באיזשהו שלב, והאדום של הפרצוף שלה נהיה יותר אדום ממקודם. הנשימה שלה נהייתה לא סדירה מרוב שהיא קפצה ותוך כדי שהיא התנשפה היא אמרה לי דבר כזה:
"תגיד לי, איך בדיוק אתה לא יודע מה עשית אם אתה עשית את מה שעשית!" באמת שלא הבנתי מה היא רוצה ממני. באמת.
באותו הרגע היא הסתכלה עליי בפליאה. הסתכלתי עליה בבלבול רב ועדיין לא הבנתי מה היא רוצה ממני."מה את רוצה ממני?" שאלתי אותה. אני בחיים לא אשכח את התשובה שלה:

"איך אני יכולה לרצות ממך משהו אחרי שעשית את מה שעשית? תגיד לי? אין לך בושה? אין לך כבוד?"

באמת שלא היה לי מושג מה היא רצתה ממני באותו הרגע, ברגע שלפני, מאז שהיא התחילה לקפוץ ואפילו לפני זה.
"תשמעי, אני לא יודע מה את רוצה ממני. באמת. אולי בבקשה תוכלי להסביר לי מה עשיתי?"
הסתכלתי עליה בפליאה. היא הסתכלה עליי בבלבול רב.
"את בכלל יודעת מה עשיתי שאת מאשימה אותי כל הזמן הזה?"
"לא"
"תגידי לי, את צוחקת עליי?"
"לא יודעת"
הסתכלתי עליה בבלבול רב. והיא הסתכלה עליי באותה הצורה.
אני לא זוכר רגע בחיי שבו כף היד שלי עפה במהירות כל כך גבוהה לכיוון הפנים שלי.