מדינות

צרפת דחפה את משקפי הראיה שחורות המסגרת שלה במעלה אפה ויישרה קפל בלתי נראה בשמלה הכחולה שלגופה. היא הציצה בהשתקפותה בזגוגית חלון המכונית והחליטה שהיא מרוצה מהדמות שהביטה בה חזרה, אישה צעירה בערך באמצע שנות העשרים שלה – מובן שצרפת הייתה מבוגרת בהרבה אבל אין לשאול מדינה לגילה – בעלת מחלפות שער כחולות מהודקות בסיכות שחורות לגולגול מרושל שלקח מעל לחצי שעה לאסוף, שפתיים מחוטבות מובלטות באודם אדום חזק שכנגד עורה הבהיר נראה כמו ורד בשלג ולגופה הדקיק שמלה עד אמצע השוק בצבע כחול עשיר מנוקדת בלבן ואדום.
מסופקת ממראה צרפת צעדה ממכונית הרנו היוקרתית שלה לעבר הבניין שלצידו חנתה, היה זה בית לבנים נמוך שסגנונו הישן השווה לו מראה של בית חווה אף שמוקם במרכז לונדון. היא הדפה את דלת הכניסה ונכנסה לאולם הכניסה האפלולי שהואר רק בנברשת נרות מפוארת – בריטניה תמיד אהב להשוויץ בעבר העשיר שלו – שאורה הצהוב רקד על תקרת הקורות המיושנת והשאיר את פינות החדר הגדול באפלה.
"צרפת, יקירתי," המבטא הקוקני הכבד חשף את זהותו של הדובר עוד לפני שהאיש המבוגר יצא מבין הצללים, היה זה בריטניה, בעל הבית.
צרפת חייכה אל הגבר כסוף השער בנוקשות מסויימת, הם היו ביחסים טובים כבר כמה עשרות שנים אבל קשה לסלוח ולשכוח טינות עתיקות והיא עדיין מצא את עצמה פעמים רבות מצפה שהבעת היהירות הקלה שסילסלה את שפתיו כל הימים תימס לחיוך היהיר שעיטר את פניו חדות התווים שהכריז עליה מלחמה שנמשכה מאה שנים.
"בריטניה," היא הושיטה את ידה בתנועה לא בטוחה, לא יודעת האם ידידה המזדקן יחליט לנהוג כג'נטלמן מהזמן הישן ולנשק את גב ידה או יאמץ את המנהגים המודרניים וילחץ אותה.
צרפת לא הספיקה לגלות כי בטרם הספיק בריטניה לנוע הדלת הפנימית נפתחה בחבטה ובפתח עמד לא אחר מאשר אמריקה, נער הזהב הקופצני.
הבעת הפנים של בריטניה החמיצה לשבריר שניה לפני שהוא השתלט על תווי פניו והחזיר אותם למסכת החיוך המתנשא מעט "אמריקה," הוא הכיר בנוכחותו של הבחור הבלונדיני בקרירות.
צרפת אף פעם לא הבינה את הקרירות היהירה שבה התייחס בריטניה לאמריקה אבל היא הניחה שאין זה מקומה להתערב לאור העובדה שאמריקה כנראה הרוויח ביושר את איבתו של בריטניה עם מסיבת התה הקטנה שערך בתחילת מלחמת השחרור שלו – בריטניה שמר רשימה שחורה מיוחדת לאנשים שפגעו בתה שלו.
לא נראה שהבחור האנרגטי נפגע מהיחס הקריר של הג'נטלמן המבוגר והוא המשיך לדבר במהירות שעשתה לצרפת קצת כאב ראש "למה אתם שורצים באפלה המבואה? בואו המסיבה בפנים!"
אמריקה רק סיים את המשפט וכבר נעלם כלעומת שבה דרך הדלת הפנימית וחזרה למה שצרפת הניחה שהוא הסלון או – מהיכרות רבת השנים עם בריטניה זה נשמע הגיוני באותה מידה – אולם הנשפים.
היא הטתה את ראשה מעדנות, בתנועה דומה לציפור סקרנית "חשבתי שרק גרמניה, יוון ואנחנו אמורים להיות פה?" העליה הקלה של קולה בסוף המשפט הדגישה את תמיהתה וחוסר שביעות רצונה מהמצב.
בריטניה נאנח "אני מופתע כמוך, יקירתי, וזהו ביתי."
צרפת החניקה צחקוק לא הולם שנגרם מהבעת הייאוש הכמעט קריקטורית שעל פניו של בריטניה, האיש המבוגר לקה פעמים רבות במחלה חשוכת מרפאה שנקראה נוסטלגיה וכל שינוי שנגרם מהדור הצעיר העלה על פניו הבעות ייאוש מוגזמות.
"זה לא נורא כל כך," היא טפחה על כתפו ביד דקת אצבעות "אמריקה לא יהרוס לך את הבית וכל זמן שטורקיה לא פה יוון, יש לקוות, לא ישתגע-"
קללות נמרצות בטורקית שהגיעו מעומק הבית קטעו את נסיון ההרגעה המעט מתנשא של צרפת "טוריקה כן פה," היא סיכמה בדאגה קלה לרקע הנהונו הקודר של בריטניה.
לקללות בטורקית התווספו צעקות מתרעמות ביוונית מהירה.
"אנחנו צריכים להתערב?" בריטניה נראה כמי שמקווה בכל ליבו שהתשובה תהיה לא אבל יודע, לצערו הרב, שהתשובה היא כן.
צרפת הנהנה "וכדאי שנמהר לפני שהמצב יסלים." היא פתחה את הדלת שדרכה נעלם אמריקה כמה דקות קודם לכן ונכנסה למה שנראה במבט ראשון כחדר מאוד גדול ומאוד ריק ובמבט שני נראה כמו אולם נשפים ויקטוריאני מאובזר בשלמות מלבד המחסור הבולט באנשים לבושים בפאר.
רק בקצה הרחוק של החדר עמדו שישה אנשים והתלחשו בינהם, מנסים בכל כוחם להתעלם – או, כי אי אפשר ממש להתעלם מיוון וטורקיה כשהם מתווכחים, לפחות להראות כמתעלמים – מהריב הקולני שהתנהל במרכז החדר.
כל השמונה הסתובבו לכיוונם של צרפת ובריטניה כשהשניים נכנסו בדלת, עוצרים לרגע את השיחות והוויכוחים לשמחתו הרבה של בריטניה שכל האנרגטיות של הצעירים התחילה לעייף אותו ולגרום לפנטזיית שעת התה שלו להראות מפתה יותר מהרגיל.
גרמניה ספק את ידיו וחיוך מוזר נפרש על פניו המפוסלות "צרפת, בריטניה, כמה טוב שהצטרפתם אלינו. בדיוק שוחחנו על תעשיית הלוחות הסולריים, זה נושא מרתק -" אנחה כללית נשמע מכל שאר המדינות וישראל אפילו גלגלה את עינייה, נראה היה שרק גרמניה מצא את נושא השיחה כמרתק.
גרמניה מצמץ בעיני התכלת שלו "אתם לא מצאתם את הנושא מרתק?" הוא נשמע כמעט נעלב, טון שבקולו הגרוני הפך למגוחך למדי.
שוודיה בתגובה לטונו של ידידה הניחה יד מנחמת על כתפו של גרמניה הנעלב והמתה צליל מרגיע באחורי גרונה, מנסה לעודד את הבלונדיני הפגוע ולהחזיר אותו לאישיותו הרגילה, הנוקשה והמשעממת.
נראה שזה עבד כי ההבעה הכאובה שנמרחה על התווים הקשים התחלפה להבעה האטומה הרגילה של גרמניה לשלוש שניות לפני שהוא עיווה את פניו בייאוש, יוון וטורקיה חזרו לריב בקולי קולות "אני לא מבין איך יכול להיות שהם עדיין לא השלימו אחרי כל כך הרבה שנים?"
בריטניה נהם משהו לא ידוע מתחת לאפו הנשרי וצרפת מצאה את עצמה במצב ביניים בין יאוש לשעשוע, מה שתיאר באופן מדוייק את הרגשות של מרבית המדינות האחרות שנכחו באולם. הוויכוחים המגוחכים של יוון וטוריקה היוו רעש רקע קבוע לכל מאורעות ההיסטוריה ואף שלפעמים המדינות כן צודדו בצד מסויים לרוב הם נהגו להתעלם מהם ולתת לזוג להתווכח עד שיתעייפו.
"הם באמת רבים על מי המציא את הרחת לקום?" ישראל תהתה בקול רם "כאילו באמת, זה לא משהו שהייתי רוצה לקחת עליו בעלות, טעמתם את זה פעם? זה כמו ריר חלזונות מצופה באבקת סוכר." אמריקה החניק צחקוק וצרפת הנידה בראשה, רחת לקום באמת לא הייתה כזו המצאה מופלאה לעומת זאת אלזס לורן, זה חבל ארץ שקשה לוותר עליו והיא באמת עוד לא ממש סלחה לגרמניה על המלחמות הלא נגמרות שלהם לגביו.
"זה העיקרון מאחורי הממתק, ישראל." גרמניה נשמע מתנצל שהוא מתקן את המדינה הצעירה, אבל הוא נשמע מתנצל כמעט תמיד כשדיבר עם ישראל אז אף אחד לא חשב להגיב על זה. ההיסטוריה של גרמניה וישראל הייתה נושא כאוב בין המדינות ולרוב ניסו לחמוק משיח בנושא.
ישראל משכה בכתפיה והעבירה יד בשערה השטני שקצוותיו צרובי שמש "אבל הם אף פעם לא מגיעים לפיתרון, סתם עושים המון רעש וצילצולים." שאר המדינות שתקו, נמנעות מלהזכיר לצעירה שגם לה יש וויכוח לא פתור מאז הקמתה.
נראה היה שהיא קלטה את הרמז כי שתיקה כבדה השתררה בין שמונת המדינות שנאספו בצד המרוחק של אולם הנשפים, אף אחד לא רוצה לשבור את השלום השברירי שמאפשר להם להתקיים ללא מלחמות גדולות מדי.