מדברת לעצמה – פרק 1

הייתי נוהגת לעשות עין רעה לאחותי כשצריך , אבל עדיין הכי אהבתי אותה .
היינו פותחות שיחה תמיד עם אקשן , או עם איזו שהיא פתיחה יותר טובה מזה , דברים מוזרים .
הייתי מספרת לה מה אני תמיד עושה בשיעור , איך אני מתנהגת , מוזר או לא .
" את לא מאמינה איך אורי רצה אגרוף באותו היום " צחקקתי .
" אני מתארת לעצמי שבאותו היום הוא היה חולה נפש , עם אפשר להגיד זאת " צחקקה בחזרה , זאת תזכורת שאני ואחותי דיברנו על אורי , אני עם קולי החלש אך העמוק , ואחותי עם הכל הרועש והעדין .
קמתי מהדשא , בעודי נושאת כמה מהדשא לכפות ידיי , הסתכלתי על הדשא הכתמתם שהשקיף את הקרקע , ואת השלולית שהייתה מאחורי העץ הזקוף , הלכתי הביתה , משפשפת את הדשא מכפות ידיי השמנמנות , ופותחת את דלת הכניסה בעדינות , פגשתי את אימי מסתכלת עליי באשמה , וזרועה מסתירה את שתיי עייניה.
הסתכלתי עליה במבט תמים ומרחם , וליטפתי אותה , היא הייתה כה מצטערת על מה שקרה , שכל הסיפור הזה קשור עליי .
" אמא , את לא צריכה להיות עצובה , אני האשמה פה " אמרתי , היא גלגלה את עיניה לעברי , ראיתי את פניה האדומות , משחתי בכתפיי והמשכתי לדבר .
" את לא צריכה להרגיש אשמה בעצמך , את אמא שלי …" אמרתי , הסתכלתי עליה , הרגשתי שאני הולכת לנטר אחורנית , כפי שרגליי רצו לעשות עכשיו .
היא לא הוציאה מילה , ועשיתי מה שרגליי רצו שאני יעשה , יזנק אחורה וישכח מכול עיניין הבוכייה הזה .
פתחתי את תריס החלון , ונשמתי את האוויר .
חזרתי שוב להתיישב , אך הפעם לא בנדנדה , הזזתי את ראשי מצד לצד .
" הלוואי והיית פה , אלה " לחשתי .