לרוץ

כל אחד רץ כדי להספיק, להגיע למקום כלשהו.
כך גם אני.
***
אני רצה, רצה הכי מהר שאני יכולה, רק להספיק להגיע אליו.
עוברת מטר אחד, ועוד אחד. מאה כבר עברו, נשארו עוד שש מאות.
גרוני כואב ונשימתי כואבת, אבל אני חייבת להמשיך לרוץ, רק לא לפספס, ואז צריך לחזור.
עוברת בית ועוד בית, מקיפה עוד כמה עצים המפריעים לי בריצתי.
והגיע הזמן למנוחה, של כמה שניות, רק עד העץ הקרוב, ואז ממשיכים לרוץ.
הנה הגעתי לבית, ברוב הזמן הוא שם, כנראה היה צריך להתקדם מהר יותר הפעם.
אז צריך להמשיך לרוץ, פספסתי אותו, אבל אני יודעת שהוא קרוב, אז רצים ישר בכל הכוח.
המטע ממש לפני, בצד השני של הכביש, טוב שכך.
אני ממשיכה בריצתי, מהירה ככל שגופי מאפשר לי, הגעתי לפנייה.
והנה הוא שם, מטייל לו בנחת, הוא כבר הספיק להגיע למרגה הירוקה, רחוק.
חיוך מאושר מתפרש על פניי, ובמאמץ אחרון אני רצה בשיא המהירות, גרוני כבר שורף ונשימותי מכאיבות לי.
הגעתי.
"היי." נשענתי עליו, מתנשפת. "אבא. למה כל כך מהר?"
הוא הצביע על הכלב הגדול שבדיוק קפץ על איזה חתול מסכן בצד הדרך. "אנטון היה לחוץ," אמר וליטף אותו.
"אה. יופי לו."
***
כל אחד רץ כדי להספיק, להגיע למקום כלשהו, במקרה הזה למישהו.
כך גם אני, ובהתנשפויות אחרונות חייכתי לעצמי בסיפוק.
הגעתי.