למה הדמעות לא יוצאות

"למה הדמעות לא יוצאות?" שאלה אחותו הקטנה של הסופר, עיניה הקטנות מנסות לשווא להוציא דמעות בזמן שהוא המשיך להביט בקבר בשתיקה, בזמן שהשלג מתחיל לכסות אותו כמו שמיכה קרה. בתשובה לשאלתה הוא הוציא את ידו מהכפפה והראה לה פתית שלג, שנחת במרכז ידו. למרות האבל היא הרגישה התלהבות קלה, כי כאשר אחיה הסביר לה דברים, או יותר נכון- כאשר הייתה לו ההשראה להסביר לה דברים, הוא עשה את זה בצורה שמבוגרים לא עשו.
"את רואה? הפתית שלג הזה קפוא, קר לו והוא מסכן. אבל הנה, הוא הופך למים. את יודעת למה?" אחותו הקטנה הבינה, בכל זאת היא הייתה אחותו של הסופר ונתקלה לא פעם בהשוואות מוזרות ומעשים שנראלו תחילה חסרי היגיון.
"כי היד שלך חמה?" הסופר הנהנן ואז סוף סוף הביט בעיניה. "עכשיו הדמעות לא יוצאות, כי הרגשות שלך כמו פתיתי שלג. הם מסכנים וקר להם בעולם הזה. אבל קצת חום ואהבה ימיסו אותם והם יוכלו לצאת מהעיניים שלך, את יודעת." הוא סיים להסביר את האנלוגיות שלו. היא לקחה את ידו החמימה ושניהם הביטו בקבר, מחכים לדמעות שלא יוצאות.