ליל כל הקדושים!~ – הבריחה מדובוניי הגומי

‫ליל כל הקדושים הגיע, דובון השוקולד שמח מאוד. כל השנה הוא חיכה לליל כל הקדושים כדי להתחפש לדובון שוקולד קטן וללכת לאסוף ממתקים ברחובות, על תחפושת טבעית כמו שלו הוא בוודאי יקבל הרבה ממתקים, כך חשב הדובון הקטן והתמים, אך הוא לא ידע מה אורב לו בפינה….‬
הוא הלך נרגש ברחביי הרחוב החשוך, מנורות של דלעת האירו את הרחוב, הוא שמע רעשים מפחידים כמו: בווו! מוחעחעחעחע! וכ'ו. ‫הוא הסתובב שלושה פעמים במקום, סורק הרחוב שהיה מואר באורם הכתום של מנורות הדלעת, לפתע הרעשים התחזקו והדובון הקטן כמעט והשתין במכשנסיים שלא היו לו…‬
הוא נכנס לסמטה חשוכה, ריח של דם מעורבב עם ריח של שוקולד מילא את הסמטה, כתמים שחורים היו על הרצפה ועל הקירות, והמון ריסוס גרפיטי.
‫הוא הביט סביבו, הרעשים פסקו לפתע. וכמו שהם פסקו התחילו רעשים חדשים, מפחידים ומטרידים אף יותר מהקודמים: צחוק מרושע הרעיד את קירות הבניינים ולחשושים העבירו צמרמורת בעמוד השדרה עשוי הקרמל של הדובון המפוחד: "בוא אלינו דובון קטן נחמד" הם לחשו.‬ הדובון צרח והתחיל לרוץ, הוא ראה דובונים שחורים רצים אחריו, הוא נאנח בפחד וקפץ על גג של בניין, אבל הדובונים כבר היו שם. "אעאעאה!" צרח הדובון וכמעט השתין במכנסיים שאין לו. ‫"הצילו!" הוא צעק אבל לפני שהספיק לצעוק אפילו דבר נוסף קטן הם התנפלו עליו והפילו את הדובון הקטן אל הרצפה, חמישה דובוני אכפת לי ורודים וכועסים החלו לרטש את פניו בכעס בטפריהם הענקיים, הדובון לא הצליח אפילו לצעוק לפני שקנה הנשימה שלו נקרע לגזרים. הדובונים המשיכו בעבודתם הקשה וריטשו את רגלי, קרעו את ידיו, זללו את ממתקיו ולא הותירו דבר פרט לדם ואיברים קטועים על גג הבניין.‬ וכך, כל יום בליל כל הקדושים, רוחו של הדובון המסכן רודפת אחריי דובונים קטנים ורוצח אותם באכזריות. -סוף-