לבבות וכלבלבים

טל (שם בדוי) היה בעל עסק מאוד מצליח ופופולארי. מאות אלפי בני אדם היו משתמשים במוצריו יום יום וכל זאת ללא שהשקיע בפרסום כמעט – אבל הוא עצמו נשאר אנונימי.
לפעמים תהה טל מה יקרה בעולם אם הוא ועמיתיו למקצוע יסגרו את מפעליהם. האם אז יחושו בחסרונם?
אבל בעמקי ליבו טל ידע שהוא יישאר אנונימי גם במקרה כזה. אמנם יהיה לאנשים קצת לא נעים אם יחסר להם נייר טואלט, אבל תוך זמן קצר הם ימצאו תחליפים הולמים.

האנונימיות לא הפריעה לטל. הוא חי חיים טובים והרוויח לא רע. אמנם הוא לא היה עשיר גדול, אבל ההכנסות מהמפעל הספיקו לו לקניית דירה ומכונית ולחיים ברווחה.
הדבר העיקרי שהיה חסר לטל היה אהבה. טל רצה לפגוש את האחת שבה יתאהב ואיתה יקים משפחה.
הוא היה רציני, מבוסס, נראה לא רע – ובכל זאת בגיל 30 הוא עדיין היה רווק (לא מאד מבוקש). היו מאחוריו כמה קשרים שנמשכו שבועות עד חודשים, אבל איכשהו כל פעם שהוא חשב שהוא מצא את האחת, אותה אחת עזבה אותו.

בתוך תוכו ייחס טל את כשלונותיו בתחום הזוגיות למקצועו. הוא כבר שמע תגובות שליליות מנשים כשסיפר להן כי הוא יצרן נייר טואלט. מפעם לפעם הוא גיוון וסיפר כי הוא מייצר מוצרי היגיינה, מוצרי נייר או מוצרי נוחות, אבל במוקדם או במאוחר הוא נאלץ לפרט מה הוא בדיוק מייצר וזה לא תמיד התקבל בעין יפה.

טל לא התבייש בעיסוקו. הוא בסך הכל סיפק שרות נדרש (לשרותים), אבל בכל פעם שהוא הכיר בחורה חדשה הוא חשש שהיא תתבייש בעיסוקו ולכן לא תרצה להיות איתו, מה שגרם לו לנסות להסתיר את המהות האמיתית של עיסוקו ולהסתבך…

בשלב מסוים התייאש טל מעסקי האהבה והשתדל להקדיש את מרצו לעסקים העסקיים שלו. הוא ניסה למצוא רעיונות כיצד לשפר את נייר הטואלט של המפעל שלו כך שיותר אנשים ירצו לקנות אותו, אבל לא הצליח בכך.
בסופו של דבר נייר הוא נייר ונייר טואלט הוא נייר טואלט. כל היצרנים ניסו להפוך אותו לרך יותר ונעים יותר, אבל כולם מכרו נייר רך ולבן ללא כל הבדל בין יצרן ליצרן פרט לאריזה.

נראה היה לטל שחייו הגיעו למבוי סתום – מכל הכיוונים – אבל אז הוא פגש ברינה (שם בדוי).
מיד כשראה אותה לראשונה ידע טל כי רינה היא האישה עבורו בהא הידיעה. היא נראתה כמו אשת חלומותיו (כלומר הייתה ללא ספק אישה, לא גבוהה מדי ולא נמוכה מדי, לא שמנה מדי ולא רזה מדי), היו לה דעות ואמונות דומות לשלו (היא השתדלה לא להביע דעה נחרצת מדי על שום דבר) ואותם תחביבים כמו שלו (היא אהבה לקרוא, אבל לא יותר מדי).

טל נזהר מאוד שלא להרחיק את רינה ממנו. הוא השתדל להציג את עצמו בפניה כאדם מושלם וכמובן נמנע – הפעם בהצלחה – להסביר ממה בדיוק הוא מתפרנס. הוא סיפר לה שהוא מייצר ממחטות נייר (לא ממש רחוק מהמציאות) והיא קיבלה את זה בלי לחקור יותר מדי.

אבל החיים הם לא סיפור אגדה ומשהו לא עבד בקשר ביניהם. לאט לאט התחילו לצוץ מריבות ביניהם – בהתחלה על דברים עקרוניים ואח"כ גם על הדברים הקטנים והטפשיים ביותר – עד הסוף הבלתי נמנע.
בשיאה של מריבה גדולה על השאלה תור מי להכניס את הכלים למדיח קראה רינה: "זהו! אני עוזבת אותך!"
טל היה המום. הוא ענה: "את לא יכולה לעשות לי את זה! אני אוהב אותך! את שוברת את לבי!"
על כך ענתה רינה: "אתה יכול לדחוף את הלב שלך… אתה יודע לאן!"

רינה עזבה את טל והוא שוב נשאר בודד, אבל המשפט האחרון שלה נתן לו רעיון.
הוא התחיל להטביע לבבות קטנים על נייר הטואלט שלו והמכירות זינקו בבת אחת.

הוא ללא ספק היה מתעשר, לולא אחד המתחרים התחיל למכור נייר טואלט עם כלבלבים חמודים עליו. (מדוע הוא עשה זאת? זה כבר סיפור אחר).

מוסר השכל: הכל חוקי באהבה ובנייר טואלט