כשניעלם
"האם מישהו יבחין כשניעלם?" שאל המורה את תלמידיו.
"מובן שכן," ענה תלמיד צר וארוך. "הרי השפעותינו על העולם יישארו." המורה חייך ניצחון קטן. "אבל יחד איתנו ייעלמו גם כל מעשינו. כל העולם יעלם כלא היה."
נערה נמוכה ושקטה קמה "הזיכרונות עלינו יישארו," אמרה – וישבה חזרה.
חיוך מעט מאוכזב. "כולנו ניעלם. אף אחד לא יזכור אותנו. ואם כן, אין זה ישנה דבר."
"אם כך, המורה," קם תלמיד מחוצף עם אף שבור, "אתה למעשה טוען שאין למעשינו שום משמעות?"
המורה מתקדם לעבר התלמיד. "בדיוק. הרי כשניעלם, כל חיינו יאבדו עמנו."
"ואם לא ניעלם?" התחכם התלמיד בזרועות משולבות.
"גם כעת הכל מיותר לחלוטין," המורה פורש ידיים, "ואתה עוד מדבר איתי על מה שיקרה אם ניעלם?"
תגובות (14)
אהבתי (: אני מניחה שזאת תובנה שכולנו חושבים עליה מדיי פעם… משמעות החיים, מה יקרה כשניעלם, מה יזכור אותנו וכו'.
תודה רבה:)
אהבתי מאוד, את כותבת טוב לדעתי.
תודה גם לך :)
התובנה מעניינת וגם כתובה בסגנון מיוחד ומקורי(כרגיל בסיפורים שלך). אבל לשורש התובנה לא התחברתי. ברור שהמעשים משפעים, אדם שעוזר לאחרים זוכרים אותו בעולם הזה מקבל שכר בעולם הבא ויושב במקום טוב בגן עדן(בלה בלה בלה) שטיפת מוח אמונית.
אני התכוונתי מה יקרה אם כל בני האדם ייעלמו. ועדיין, אחרי שמישהו מת (בהנחה שאין עולם הבא) לא בדיוק אכפת לו איך אנשים זוכרים אותו. הוא הרי מת. הוא לא מרגיש או חושב כלום.
כמובן שאם ישנו עולם הבא (משהו שאף אחד מאיתנו לא יכול לדעת) אז המעשים משפיעים עלינו. ועדיין, אני חושבת שאנשים מקווים שיש עולם הבא כדי להצדיק התנהגות טובה.
אוף זה בעייתי להגיב על זה, כמבחינה אמונית, נשמתו של האדם ממשיכה לחיות כך שמעשיו ומעשיהם של צאצאיו ממשיכים להשפיע.
אני מבינה למה זה בעייתי. ובכל זאת, זו דעתי. אם כמין שלם בני האדם ייעלמו אני לא חושבת שבאמת למישהו יהיה אכפת. ובכלל, כל החיים שלנו די חסרי מטרה ברורה והחיפוש אחר המשמעות שלהם מיותר כי אין להם משמעות – לפחות לא אחת שאנחנו יודעים עליה. אולי כל המשמעות שלהם היא לבדר איזה מישהו למעלה. ואולי זאת מעיין התערבות של שני אנשים, לבדוק כמה בני האדם טובים או רעים. בכל מקרה, כיוון שאני הבנתי שאין לחיים האלה יותר מדי משמעות – אין זה משנה מה נעשה בהם. אותי זה הרבה פחות מלחיץ, כי אני יודעת שכל בחירה שלי תועיל לי באותה המידה.
שלום רב סטינגריי (ואיזה שם מפולפל!),
אתחיל עם הערות אסטיות:
1) אני נורא מאושרת לראות שאת מכניסה סימני פיסוק בתוך המרכאות, כי רבים מתעלמים מכך לחלוטין. אבל הנה הדבר שעלייך לתקן – כאשר מה שבא אחרי המרכאות ממשיך את הפעולה שלהן, יבוא פסיק בתוך המרכאות. אם הפעולה היא נפרדת, תבוא נקודה. הנה דוגמה קלה:
"תסתמי את הפה שלך כבר," ביקשה ליאורה.
"לא רוצה, תסתמי את." שרון קמה והלכה.
2) אין צורך, אחרי הסימן פיסוק בתוך המרכאות, לעשות רווח. רווח בא אחרי מספר דברים – מילה, סימן פיסוק וסוף מרכאות. כמובן שבטוח יש עוד מקרים, אבל הם לא רלוונטיים.
3) במידה ואת בוחרת לרשום: ואמרה, ואז את מה שאמרה, עלייך להוסיף נקודותיים. ואמרה:, וביקשה:, וכדומה. הנה דוגמה…
אביבה אמרה: "מה דעתך על הירח?"
אילנה ענתה: "מה את רוצה ממני?"
וכעת לגבי התוכן, אוסיף בקצרה. תוכן חביב עם שאלה שרבים שואלים. אני חושבת שזהו סיפור שדורש פיתוח, לאור העובדה שסיפורים חסרי עלילה חייבים להיות מעט יותר פיקנטיים לטעמי (עם דגש על טעמי). לדעתי הסיפור היה מועבר הרבה יותר יפה אם היה כאן קונפליקט קצת יותר מסובך מאשר שיעור בבית ספר עם שאלות (וזאת כל עוד את רוצה לפתח את הסיפור באותו קונטקסט). למרות זאת, שאלה יפה וכתיבה מאוד נעימה!
בהצלחה והמשיכי לכתוב,
Veno.
לפני הכל, אני מודה לך מאוד על התגובה המעמיקה ועל ההערות.
1. אני מכירה רבים שמתעלמים מכך, אבל ייתכן ובעיית הפיסוק המסוימת נעדרה מעיניי.
*קוראת שוב*
ראיתי למה התכוונת, אבל השימוש בפסיק נועד לציין כי תוך כדי הדיבור הם פועלים. הוא מדבר, קם תוך כדי דיבור מתוך התלהבות, וממשיך לדבר. יש בדברייך היגיון והם נכונים, אבל אני לא יכולה לראות את הדברים עם נקודות.
2. את הקטע הזה ספציפית כתבתי בפלאפון בו המקלדת עושה רווח אוטומטית לאחר פסיקים ונקודות. אתקן את זה עכשיו.
3. לא שמתי לב לזה, ובזמנו זה היה נראה לי תקין לגמרי. את צודקת, אתקן גם את זה.
אני מניחה שאפשר לפתח את זה עוד, אבל לא הצלחתי להביא את עצמי לזה. אני לא יכולה להסביר את זה בדיוק, אלא זה משהו בתוכי. כאילו… טוב, מצאתי את המילים. אני אחשוב קצת על איך לפתח את זה. כנראה הייתי עמוסה מכדי להאריך יותר במילים. במקור הרעיון עלה מתוך ספר שקראתי (לא עלילתי) שבו מתואר שהיה מורה ששאל את תלמידיו מה היה קורה אם היה אומר להם שהעולם הוקם לפני שלושה ימים. גם שם הוא גודע כל ניצוץ של ספק שיש להם בשיטתיות, וזה פשוט הזכיר לי את הסיטואציה הזו.
בהצלחה גם לך ותודה על ההערות הכנות :)
קראתי בלילה, ואז הבנתי למה התכוונת. אם כי זה נראה לי קצת מוזר, אני לא עומדת להמציא את העברית מחדש.
תודה :)
חוצפה שלא הגבתי! XD
אז מאוד אהבתי. מאוד. זכרתי שקראתי את זה פעם אצלך. פה. באתר הזה. D:
אני לא מאמינה עלייך גלי XD
את צודקת, לכלום אין משמעות. המוסר הוא רק אשליה. ניתן לרצוח, לגנוב, לאנוס ולעשות ככול העולה על רוחנו, בלתי מוסרי ככול שיהיה הדבר, ושום דבר מזה לא ישנה. רק הטבע הפחדני שלנו (ואולי זה האלטרואיזם או המצפון) עוצר בעדנו מלעשות כרצוננו מבלי שום מגבלה.
בסופו של דבר, התרבות תשרוד כך או כך, האדם יסתגל לכאוס שישרור מבלי מוסר ורק יתחזק ממנו כפרט, אך אנחנו חיות מוסריות (במידת מה) ואנחנו נוטים לכחש במותנו שלנו.