כשהחושך יורד

בלילה, זה הכי קשה.
המחשבות אצלך כל היום, אבל אין להשוות ביןמחשבות ביום למחשבות בלילה.
בלילה, כל המפלצות שבראשך יוצאות לחפש להן טרף. הן מחפשות ומוצאות כל מחשבה טובה, כל רגש שמחה בתוכך, והורסות אותו עד הפירור האחרון. הן לוקחות ממך כל דבר שגרם לי אושר, כל אחד שהפך אותך לשמח.
הן גורמות לך לפקפק בעצמך, לכעוס על עצמך.

ביום זה בסדר, ביום יש שמש וחברים ומשפחה, אבל בלילה…בלילה יש רק חושך. בחושך, משהו הדומה לאפלה מכסה את ראשך, משהו גורם ליךלהתעצב, גם אם אין לך שום סיבה להיות עצוב. גם אם הרגע הסתיים יום ההולדת המדהים ביותר שהיה לך, עם כל החברים שלך, עם המשפחה שלך, עם החברה שלך, האפלה…כמו זולגת למוחך ולוקחת את השמחה. השמחה דועכת ומתחלפת בעצב מהול בפחד.

כשיורד החושך, ואתה לבד בחדר, אין לך חברים, אין לך משפחה, אין לך אנשים שקרובים אליך. השמחה נשאבת ממך, ההיגיון מתרחק ממך, התקווה מתנדפת לה כלא הייתה.
בלילה, כל השדים שלך יוצאים לטייל ומפיגים את התחושה הטובה שהייתה לך ביום, הם לוקחים לעצמם את כושר השיפוט שלך ואת כוח הרצון.
ואתה נשארת עם המחשבות הרעות.

עד שהבובר יעלה מחדש.