ימית 2000

זה היה יום מושלם לבלות בימית 2000,
השמיים הכחולים כוסו בקרני שמש צהובות ללא ענן יחיד שנראה באופק.

לחות וריחות זיעה וכלור נישאו באוויר הדחוס
בעוד ילדים וכיסאות פלסטיק צוהלים רצו בשובבות ילדותית אל מגלשות המים הצבעוניות.

אך למרות היום החינני היו מספר אנשים שלא היו מרוצים מן האווירה העליזה,
ובינם קרן לוי בכבודה ובעצמה, שנאלצה לחכות בתור דחוס של פראי אדם וכיסאות פלסטיק מרגיזים בשביל מספר ארטיקים מטופשים.

ואין דבר שהבלונדינית חמוצת הפנים יותר שנאה מלחכות בתור עם ילדים קטנים וכסאות פלסטיק קופצניים
אשר דוחפים אותה, בעוד שקולות שמחה מחרישי אוזנים בוקעים מהם.

היא ניגבה בעזרת ידה מספר טיפות זיעה טועות שטיפטפו על מצחה.

היא נאנחה,
מאז שבני האדם וכיסאות פלסטיק הגיעו להסכם שלום התורים נהיו הרבה יותר קשים,
מה שחיזק את השנאה של קרן לוי לכיסאות פלסטיק.

אפילו אין להם פה, איך הם מדברים?

חשבה בליבה בעוד היא חורקת את שניה בעצבנות.

אך כל היום הזה הישתנה מקצה לקצה כשכיסא פלסטיק ניתקה בגבה של קרן.
היא כמעט נפלה על פניה מן ההתנגשות,
אך במקום לעזור לה הכיסא הזדוני ניצל את ההזדמנות
ועקף את הבלונדינית בתור בלי שום חרטה שנראתה בו.

אך הוא לא ידע שאסור להתעסק עם בלונדינית זועמת.
במיוחד בחום של ארבעים מעלות.

הנערה הזועמת נעמדה על רגליה ותפסה את כיסא הפלסטיק חסר התרבות בגבו,
"מה אתה חושב שאתה עושה כיסא פלסטיק טיפש?!"
אמרה בכעס גולמי אשר נשמע בקולה.

"כלום"
אמר הכיסא במה שנשמע כזלזול.

אך התשובה חרצה את גורלו המר.

היא סובבה את הכיסא, מציבה אותו סנטימטר מאפה.
"מה אמרתה?!"
סיננה הנערה מבין שיניה.

"אנ.."
התחיל לומר הכיסא שפחד התחיל להישמע בקולו, עד שכיסא ממין נקבה התערבה בעניין.

"דיי תפסיקו! כולנו…"

ולפני שהכיסא שבאה רק למטרות שלום סיימה את המשפט קרן הרימה את הכיסא האיום ומחצה את הכיסא ממין נקבה.