יכול להיות שאני לא יודעת הכל – פרק 2

בימים הבאים המחשבה על המתאמן החדש שלי. לא יצאה לי מהראש. ניסיתי לבדוק מה הוא מסתיר, מה הסוד שלו. הטקס הקטן שלנו חזר על עצמו יום יום במשך שבוע:
אני מתחתי את רגלו כלפי מעלה כדי לתקן את יציבתו. ולהביא אותו לתנוחה הנכונה, באיזשהו תרגיל שאותו הוא ביצע בצורה שגויה.
אבל כל פעם מחדש הוא היה דוחף אותי בבהלה רץ ומתכרבל בפינת החדר. תמיד באותה התנוחה. כאשר ידיו מחבקות בכוח את רגליו לחזהו וראשו מושפל כלפי מטה.
כאשר הייתי שואלת אותו מה קרה, הוא חזר תמיד על אותה תשובה שגורה: "אני עייף".
ואז הייתי אומרת לו משפט או שניים כדי לעודד אותו, והוא היה מתמסכן קצת. וכשהייתי מתקרבת אליו ומושיטה לו יד כדי שיקום על רגליו, הוא היה מחייך כאלו מה שאמרתי נתן לו המון כוחות והוא התחזק פתאום. ואז הוא היה רץ באורך פלא כאחוז דיבוק למקומו שליד הבר….
לאט לאט הבנתי שסודו קשור למגע. המגע מרתיע אותו ומפחיד אותו. כי כל פעם שנגעתי בו, או אפילו ניסיתי לגעת בו הוא התנהג בצורה מוזרה וברח ממני.
על פי מה שקרה ביומו הראשון בלהקה הבנתי שדיבורים ותחנונים לא יעזרו לי. הבנתי טוב מאוד שהוא יעשה הכל כדי לשמור את הסוד שלו פרטי מעיניים חטטניות וחוקרות.
ועליי לגלות פרטים נוספים ללא שיתוף פעולה מיצידו.
הדבר הבא שניסיתי להבין הוא – האם רקדן זה נרתע ממגע שקשור בי בלבד או שהוא נרתע ממגע באופן כללי…
ניסיתי לחשוב על דרך מתוחכמת לעשות את זה מבלי שהוא ירגיש שאני נטפלת אליו ומציקה לו.
עלתה לי מחשבה – "איך הוא רוקד דואטים, אם הוא כל כך מפחד ממגע". תוך שניה הבנתי שגם באודישן האישי וגם עד עכשיו בלהקה לא ראיתי אותו רוקד דואטים.
בינגו, מצאתי את הדרך המושלמת לבדוק את זה, מבלי לעורר את התנגדותו. הגדלת התפקיד זה משהו טוב, משהו שכל רקדן מחכה לו. לכן הוא לא יוכל להגיד לזה לא. ניתן לו דואט,
חשבתי על כל הרקדניות בלהקה שלי, מי מהן? אני צריכה רקדנית עדינה וטובה שבא לי לתת לה את הצ'ופר הזה…
יש לי! עומר! מושלם! אם הייתי צריכה לתאר את עומר הייתי מתחילה דבר ראשון במראה שלה, היא גבוהה מאוד אחת הרקדניות הכי גבוהות שיש לי בלהקה. יש לה רגליים ארוכות וגוף שבמבט ראשון נראה הרבה יותר עדין ממה שהוא באמת. עיניים ירוקות ענקיות, שער שחור, דליל וארוך, שתמיד אסוף בקוקו. היא המון שנים בלהקה ולעולם לא ראיתי שערה סוררת שיצאה מהקוקו המתוח שלה.
שפתיה דקות, ועורה לבן כל כך כאילו אף פעם לא נחשפה לאור השמש. היא רקדנית טובה, טובה מאוד אפילו אבל אף פעם לא הייתה לה הזדמנות להיות במרכז הבמה. היא צייתנית אבל לא מידי, היא עצמאית, ויש לה תנועות ארוכות, יציבות, וחזקות. אבל הכי חשוב אפשר לסמוך עליה.
בסוף האימון ביקשתי מאורי המתאמן החדש שלי ומעומר. להישאר אחרי האימון כי אני רוצה לדבר איתם. עומר עשתה זאת בשמחה, אבל אורי היה מסויג כי היה בטוח שאני אגרור אותו ולעוד שיחת נפש ארוכה שלא התחשק לו לעשות כלל…
"טוב אז ככה" פתחתי בחגיגיות. "תודיעו למי שצריך שהאימון התארך, כי אני רוצה להוסיף לשניכם דואט, ואני רוצה לעבוד עליו עכשיו." "בטח!" עומר צעקה בקול היה ברור שהיא מתלהבת. היא רצה החוצה בהתרגשות עם הטלפון ביד. אני חייבת להודות שזאת הייתה הפעם הראשונה שראיתי אותה מתלהבת ממשהו וזה היה כיף.
אורי לעומתה לא התלהב ולא חייך. כאילו הוא רגיל שנותנים לו להיות בקדמת הבמה. הוא רק אמר "בסדר" בקול השקט שלו.
הוא לא יצא החוצה רק הוציא מהכיס אוזניות, חיבר אותן לטלפון שלו, וכשהן היו באוזניו, הוא תיקתק כמה תקתוקים על מקשיי הטלפון, והתחיל לנהל שיחה מוזרה בלחישות…
לאחר חמש דקות הוא ניתק את האוזניות והחזיר אותם לכיס, ואז קפא במקום כאילו מחכה למשהו . לא אמרתי כלום ורק שתקתי לא מפסיקה להביט בו לרגע. לאחר עשר דקות של שתיקה מביכה יצאתי החוצה. "עומר! עומר! תסיימי בבקשה!" קראתי בקול רם. ואז שמעתי: "אמא אני מצטערת על הכל. לא יכולתי לצפות את זה מראש. אבל אני חייבת לסיים. סליחה…"
נבהלתי אולי יש כאן משהו שאני צריכה לדעת עליו. אבל הבנתי מהר מאוד שזאת הייתה שיחה אישית. ואם היא תדע שאני יודעת זה ילחיץ אותה. לכן החלטתי להמשיך כרגיל כאילו לא שמעתי כלום…
היא נכנסה מחייכת מאוזן לאוזן כאילו היא לא סיימה עכשיו שיחה קשה עם אימה שלה. "טוב נתחיל" אמרתי בשמחה משתוקקת להעביר את מחשבותיי לדברים אחרים. "בהתחלה אני אצלם את עצמי עושה את התפקיד של הבת, אתה רק צריך לזרום איתי. אני אעשה את זה איתך, בקצב רגיל יחד עם המוזיקה." הוא הביט בי חצי שנייה ואז כאילו חצה את הגבול למקום מסוכן השפיל את מבטו. "ואז אני אעשה איתך את החלק של הבן, וגם את חייבת לזרום איתי אחרת זה לא יעבוד. "בסדר, בסדר גמור!" היא אמרה מאושרת. "טוב אז מי רוצה להתחיל?"
צילמתי את עצמי עשה את הקטע של שניהם. ואחרי שהסתכלנו על זה ביחד שוב בעזרת המצלמה, הייתי מרוצה. בחרתי להם דואט עם הרבה מגע, חיבורים, והרמות. רציתי מאוד לדעת איך אורי יתמודד עם זה. להפתעתי הוא לא אמר דבר, עשה כל מה שביקשתי ממנו ולמד את התפקיד מאוד מהר. כל פעם שהיה משהו שקשור למגע הסתכלתי עליו כדי לבדוק את תגובתו. אבל הוא עשה הכל. ולא התלונן, הדבר היחיד שהיה קצת שונה, הוא העובדה שבמשך כל הריקוד הוא היה עם עיניים עצומות. שוב הוא הצליח להפתיע אותי הייתי בטוחה שהוא ייבהל מהמגע כמו תמיד. כשביקשתי ממנו לפתוח את העיניים, פעם ועוד פעם הוא לא הגיב כאילו הוא לא שומע אותי בכלל והמשיך לרקוד כרגיל. משהו כאן ממש מוזר. עכשיו זה בעיה עם העיניים ולא בעיה עם מגע? הוא מנסה לבלבל אותי או מה?! הרקדן הזה פשוט מלא הפתעות…