יושבת, בוהה
אני יושבת, בוהה. רואה הכול ואם זאת – לא רואה. יום רודף לילה ולילה רודף יום, הזמן עובר, החיים ממשיכים, ילדים הופכים מבוגרים ומבוגרים לזקנים, הזמן שוחק את החיים, נותן מנוח למכאובים. ואני עדיין בוהה, רואה הכול ואם זאת- לא רואה. כל החיים חולפים מול עיניי. מילדות לבגרות ובבגרות אני עכשיו. כי הזמן – כבר לא קיים, והצורך, הרגשות – נעלמו מזמן. לב של קרח, כבר לא מרגיש. מוח משודרג ותודעה מחוזקת, מחוץ לזמן, בארץ אחרת. אבל לפעמים, הרגשות חוזרים. כאב ושמחה, אהבה ושנאה. וכשהם חוזרים, אין כבר טעם לחיים.
יושבת, בוהה. רואה הכול ואם זאת – לא רואה.
תגובות (2)
אני העלתי את הפרק ה3 של הזאב החדש, אם בכלל קראת את הסיפור הזה, אני אולי נשמע דפוק, אבל התגובות שלך חסרות לי בטירוף
זה מדהים :)