טסל פוגש בסלנדרמן!

טסל הלך ברחוב בצעדים מהירים. הוא ניסה לחשב את הדרך המהירה ביותר לעשות זאת, ולבסוף הוא החליט.
הוא הלך אל הים הגדול שנמצא היה בסוף הרחוב ונעצר לפני שפת המים. הוא הביט פנימה ועצם את עיניו.
ואז הוא קפץ. הוא לא רצה לנסות לצוף. לטבוע.
אבל פניו נתקלו במשטח קשה, וכך גם כל גופו. הוא פקח את עיניו וראה שהוא כמעט לגמרי על החול, רק מעט מים היו במקום אליו קפץ.
"נו באמת," הוא מלמל וקם מהחול במהירות. הוא הלך בצעדים מהירים אל הגשר המחבר בין שתי הערים השוכנות בצדדים השונים של הים. הגשר היה מאוד ארוך. מאוד ארוך. מאוד-מאוד ארוך.
לבסוף, טסל הגיע אל אמצע הגשר. הים מלמטה היה רגוע יחסית והירח נשקף במים.
טסל החליט לחכות קצת. הוא עמד, ובהה בים, שצבעו הכחול-ירוק נעלם והוא נצבע בסגול-כחול, וביחד עם הירח, הוא נראה רגוע ונעים. טסל רצה לקפוץ ולצלול לתוכו, אבל הוא גם פחד, פחד לטבוע בסערה כחולה-סגולה ולא להצליח לצאת, למרות שזו הייתה מטרתו. בסוף, טסל הכין את עצמו לקפיצה. הוא ניסה לשבת על הגשר, וכמעט מעד. בסוף, הוא הצליח להתיישב. הוא הניח את ידיו על המעקה, והתכונן למשוך את עצמו למטה.
לפתע הוא ראה דבר מה מנצנץ בשמיים – כמו מן כוכב נופל. הוא חייך לעצמו כשראה את זה, אבל לאחר כמה שניות זה נראה היה כאילו הוא מתחיל להתקרב. לבסוף הוא כבר ראה את המטאור בקווים כלליים ונבהל. הוא החל מתרחק מהגשר אבל החליק ונפל מטה, אל המים השקופים למחצה.
ואז הוא הרגיש כמו רעידה ענקית כשהמטאור פגע בכדור הארץ. טסל צלל מטה-מטה ולא היה מודע לעובדה שבחוץ כדור הארץ כולו נחרב.
לבסוף הוא לא מצא את האומץ והחל לשחות למעלה. הוא הגיע למעלה בערך בשנייה בה נגמר לו האוויר ושאף מלוא האוויר לריאותיו.
הוא הביט סביבו בתהייה מה קרה. הכול נראה היה הרוס – העיר לא נראתה. היא הייתה הרוסה לחלוטין, הכל היה שבור ומרוסק. טסל בהה בעיר ואז החליט, שעדיף לטבוע מאשר ללכת למקום הרוס ושבור. הוא הפיל את עצמו למים ושקע בהם.
לפתע הוא הרגיש דבר מה מושך אותו למעלה. הוא הביט למעלה ולא ראה. הוא ניסה לרדת למטה, להמשיך לשקוע, אך הדבר הזה משך אותו מעלה-מעלה-מעלה.
"מי זה?! מה זה?!" הוא צקח בכל כוחו, אך מענה לא נשמע.
לבסוף הוא נחת בכוח על שפת הים ששכנה כמה מאות קילומטרים מהמקום בו ניסה טסל לטבוע. טסל שפשף את ראשו הדואב והביט מסביב.
לפתע הוא ראה איש גבוה – גובהו בערך שני מטרים. ידיו הגיעו עד לרצפה והוא לבש חליפה. פניו היו לבנות לחלוטין וחלקות.
"אההההההה!!!" טסל צרח והחל להתרחק, אבל סלנדרמן התגשם מולו.
"תתרחק ממני! עזוב אותי בשקט!!!" טסל צרח. למרות שפניו של סלנדרמן היו חסרי תווי פנים נראה היה שהוא מבולבל.
"אבל הצלתי אותך," הוא תמה. קולו היה מוזר וחנוק, ודבר לא זז בפניו חסרי התווים כאשר דיבר.
"אני רציתי להתאבד, דפוק!" טסל צרח בזעם. סלנדרמן נראה נעלב.
"אני? דפוק?" הוא אמר. קולו החנוק והמוזר נשמע גם עצוב במידה מסוימת.
"טוב, בסדר." הוא אמר, באותו הקול החנוק-מוזר-עצוב. הוא הסתובב והחל ללכת משם בצעדים איטיים ועצובים.
טסל החל לרוץ לאורך כל הים, ושוב – קפץ לתוכו. הוא צרח "אני הולך למות ואף אחד לא יפריע לי!!!" והחל לצלול לקרקעית.
לפתע הוא הרגיש שוב משיכה חזקה כלפי מעלה.
"מה עכשיו?!" הוא צרח בזעם. הוא שוב נחת על החוף, והפעם הוא ראה יצור אחר. הוא היה בגובה רגיל, אבל היה לו זנב והוא נראה כאילו בנוי רק מעצמות ועור. עיניו היו ריקות – חלולות – וציפורניו ארוכות במידה מבהילה.
"לא אתה עכשיו!!!" טסל צרח. הרייק שעמד מולו נראה מבולבל מעט.
"מה עשיתי?" הוא שאל בקול מתכתי ולא אנושי.
"תסתלק מכאן! תסתלק מכאן ואל תפריע לי להתאבד, בשם שמיים!!!" טסל צרח והעיף עליו כרית שהתגשמה בחלל האוויר במפתיע. הרייק נראה נעלב.
"אני אלרגי לנוצות!" הרייק קרא והחל להתעטש. הוא התעטש והתעטש עד שנראה היה שהוא מאבד אוויר ואז הוא צנח על הקרקע ונעלם.
"יופי באמת!" טסל צרח. "רגע, הוא לא אלרגי לחלב?" שאל את עצמו ושוב קפץ לתוך הים.
הוא נחת על משטח קשה וקוצני במידה כלשהי. הוא לא הבין מה קרה והביט סביבו בבלבול. הים נראה ריק ממים – לא היו מים! כל המים נעלמו!
"לא!!!" הוא צרח עד לב השמיים. לפתע הוא הרגיש שהוא מתעופף והביט למעלה. הוא התעופף למעלה, למעלה, למעלה, עד שהגיע למקום בו כמעט ולא יכל לנשום.
ואז הוא הגיע למקום שהיה חם במידה מפחידה והתפוצץ לחלקיקים קטנטנים.
וזהו, אין טסל.

-בעולם הבא-
טסל הביט סביבו בבלבול. הוא עמד על עננים זהובים ולבנים וצמריריים במידה מפתיעה. הוא הביט סביבו ולפתע ראה שתי דמויות: אדם גבוה – גובהו כשני מטרים – לבוש חליפה, ידיו מגיעות עד לרצפה ופניו לבנות וחלקות, ויצור בגובה ממוצע שנראה שהיה בינוי מעור ועצמות בלבד ועיניו חסרות – רק שקעים ריקים בתוך גולגולתו.
"לא!!! לא אתם!!!" טסל צרח והחל לברוח, כשהרייק וסלנדרמן מקפצים אחריו על העננים.
-הסוף השמח והנהדר של טסל-