חרדה חברתית
אוף, כמה אני אוהבת להיות לבד.
מזה אוהבת? חולה על זה!
לקירות תמיד יש את הסיפורים הכי מרתקים ששמעתי, תמיד אותן דמויות משעממות שהן אני.
תמיד עושה לי כל כך טוב לשמוע את כולם נהנים ואני מסתכלת עליהם, עם עצמי, כבר המון זמן.
זה כזה כיף להיות בבית ריק ממני ולשמוע איך כולם מתמלאים מעצמם שם בחוץ.
ומה כבר יש בעולם שבחוץ?
איך אני אוהבת למחוא לעצמי כפיים סוערות, כל כולי מוקדשת לקטע תאטרון קורע לב.
וואי מה זה צחוקים פה, לנקוש על המסך ולראות אותו מאיר על פניי שוב ושוב כבר מיצא את עצמו.
ואז הייתה דפיקה בדלת, ואז הגיעו המון מפלצות.
והן נהמו בקולות שונים לכיווני, הרגשתי שהן תוקפות אותי.
אז העמדתי פני מפלצת, עכשיו הן לא יתקרבו אליי.
הן לא יודעות מילים אז שתקתי, ברחתי אל הבית הריק.
עכשיו הוא מלא, אבל לא ממני.
אוף, כמה אני אוהבת להיות לבד..
תגובות (4)
וואו גם לי יש חרדה חברתית את מספרת את זה כל כך טוב זה ממש כמו שאני מרגיש
הי.. מאניה דיפרסיה ^^
מת על תיאורים של משהו כל כך מורכב ומיינד סט.
מרגיש את זה לפעמים בצורות שונות.
תודה על השיתוף
מבינה אותך, לי יש אותה בעיה בגרסה אפילו מעצבנית יותר. לא מספיק שאני צריכה לסבול את הביחד של כולם, אני רבתי עם החברה היחידה שלי ועכשיו אני לא רק לבד אלא גם יש אווירה מוזרה כזאת בכיתה , במיוחד שכל החברות הרבות שלה באות. אני ממליצה להוריד משחק מעניין בטלפון עד שיגיע היום שבו הכעס על להיות לבד יעבור את החרדה החברתית וביום הזה את תמצאי חברה.
גם לי יש חרדה חברתית (מדהימה לכמה אנשים באתר הזה יש את זה…) אבל לצערי לא הצלחתי להתחבר, אני מניחה שאולי זה בגלל שאני אחרי טיפול אצל פסיכולוג חברתי, או אולי פשוט כי לא כולנו אותו דבר… בכל מקרה, יש לך סגנון כתיבה מיוחד, אהבתי מאוד למרות הכל.