עם כנפיים, אך בודדה.

אני חולמת.
עיניי נפקחות בחלום לתוך אור בהיר המסנוור את עיניי.
אני מרגישה שונה.
יש לי זוג כנפיים בהירות ועדינות.
הרוח מעיפה אותי אל בין העננים הרכים והצחורים.
אני נעמדת על אחד מהם ופורשת ידיי לצדדים.
אני עוצמת עיניי ונותנת לרוח הקרירה של הערב להעיף את שיערי השחור אל מאחוריי גבי.
נשימה עמוקה ואני קופצת מן הענן הקטן.
אני מרגישה שאני מאבדת שליטה, אך אז כנפיי נפתחות ואני נמצאת תלוייה באוויר, משקיפה אל נוף ברזיל הנראה סביבי.
בסיבובים עדינים ואיטיים, אני יורדת אל חוף הים.
אני מתעופפת מעל המים התכולים, מביטה מטה ורואה את השתקפותי.
אני נראית שונה. עדיין שונה.
ולא רק בגלל הכנפיים.
במהירות מוזרה לטעמי, התעופפתי אל תוך חנות מראות.
אין לי מושג איך ידעתי היכן החנות נמצאת, אך כנראה שכנפיי הובילו אותי.
אני נכנסת דרך הדלת הפתוחה ונעמדת מול מראה גדולה, המשקפת את כל גופי, ויותר מזה.
אני בוחנת את עצמי מקרוב, ומבינה שצבע עורי הוא השוני הנוסף.
הוא בהיר יותר.
כמעט לבן, אפשר להגיד.
אחד מעובדי החנות מתקדם לעברי עם מראת קיר גדולה.
לא נראה שהוא מבחין בי בכלל.
אני מתרוממת ל האוויר בשביל לתת לעובד מקום למעבר, אך כשאני מביטה מעלה, אני רואה את השמיים הכהים שהתמלאו כבר כוכבים יפים ונוצצים, כיהלומים על קטיפה כחולה ואינסופית.
אני מזנקת מן גג החנות אל האוויר, ומשחקת עם כנפיי.
אני עושה קולות של אווירון,
הליכת ירח,
הולכת על המים,
וחושבת לעצמי,
כמה כיף שיש לי כנפיים!
אני לא חושבת ללכת אפילו לביתי או לחבריי.
זה חלום, ובחלום אני יכולה לעשות מה שרק ארצה, משהו לא רגיל, מיוחד.
נכנסתי לאחד הברים שראיתי במעופי, ולקחתי לי בקבוק משקה אלכוהולי.
התעופפתי אל השמיים ולגמתי מן הבקבוק.
ירקתי במהירות את הנוזל והבטתי בגועל בבקבוק.
עזבתי את אחיזתי מן צוואר הבקבוק ואיפשרתי לו ליפול ארצה, אל ה'לא נודע'.
לא עניין אותי מה ייקרה לבקבוק.
זה רק בקבוק.
התיישבתי על תורן של ספינת תענוגות גדולה.
זוג אוהבים התנשקו לאור הירח.
צביטות בלב מרגישים גם כשחולמים, מסתבר.
במהירות פרשתי כנפיי והתרחקתי משם.
הרגשתי לפתע בודדה.
בודדה עד מאוד.
אף אחד לא רואה אותי.
לא יודע שאני קיימת.
חזרתי אל הענן הקטן ממנו קפצתי ללראשונה, והתיישבתי עליו.
לפתע ראיתי את ביתי בין כל בתי העיר הגדולה והמוארת.
חייכתי באושר.
הרגשתי שמחה לפתע, כאילו כל העצב והבדידות היו רק דבר חולף, כמו כל דבר.

נעמדתי על קצה הענן הצחור,
פרשתי ידיי לצידיי הגוף,
עצמתי עיניי ונתתי לרוח לדגדג את אפי ולגרום לחיוך שעל שפתיי, להתרחב.
ספרתי עד שלוש, בלב,
ו…
קפצתי מן הענן.

עיניי נפקחו במהירות וניסיתי לזהות איפה אני.
כל קרוביי וחבריי עמדו לצד מיטתי.
בידייהם עוגות ומתנות צבעוניות.
חיוכיהם האיר גם אותי.
נאנחתי, והרגשתי שההקלה שוטפת אותי מבפנים.
אני בבית.
יושבת במיטה.
זה היה רק חלום.
לא מציאות.
אני לא בודדה.
רואים אותי.
זהו יום הולדתי.