חלום מוזר שלי – משהו שאיכשהו קשור לדמדומים, המשך -פרק 2
"בלה שלי, לא מפחדת מכלום" אדוארד אמר גאה ועקף אותי.
שתוק. פשוט שתוק אדוארד. חשבתי שאתה אמור לעזור לי. התעצבנתי ועקפתי אותו.
"אני עוזר לך, אבל אתה פשוט כזה מקסים. למה לפחד ממך?" הוא ענה לי כתשובה למחשבותיי.
"לעזאזל אדוארד! אני חצי ערפד חצי זאב, וחושבים שאני מקסים? אני עצבני, חצוף, אדיש, פשוט לא אכפת לי מאף אחד, ואוהבים אותי?"
הוא גיחך. הוא דחף אותי ואיבדתי שיווי משקל, אבל הצלחתי לא ליפול.
"עוד כמה זמן מגיעים הביתה?" שאלתי, חסר סבלנות. נמאס לי מהקצב האיטי הזה.
"רוצה תחרות ריצה? מי שמגיע אחרון הולך מכות עם אמט,סתם לכיף."
אוי, אמט. הוא חזק. אני זוכר את הפעם הראשונה שנפגשנו, שבה גם ג'ספר היה. לולא הפגישה הזאת, לא הייתי מכיר את כל משפחת הערפדים הזאת, וגם את הזאבים. וכמובן שגם את כוחותיי האמיתיים לא הייתי מכיר… יום רגיל אחד, יצאתי מהבית לכיוון המיני-מרקט הקטנה של דוד שלי, שגידל אותי אז. אמט וג'ספר עברו לידי, והריחו את הריח שלי. הם הבינו שהוא היה שונה, אחר. הם הבחינו בריח של זאב, ובשל ערפד. הם החליטו לעקוב אחריי. נכנסתי למיני-מרקט, דיברתי עם דוד שלי, והם קנו חלב. שיצאתי מהמיני-מרקט הם הלכו בצעדים מהירים לכיווני, והרגשתי במשהו מוזר, אבל לא היה לי אכפת, כמו תמיד. כל הדרך הביתה הם התלחששו מאחוריי. השמיעה שלי מאוד חדה, אבל לא הקשבתי להם. כשהגעתי לבית שמתי לב שהם עדיין מאחורי וזה כבר היה מוגזם. הסתובבתי אליהם. "סליחה, אבל אולי אתם מחפשים משהו?" הם השתתקו. באתי לפתוח את הדלת של הבית בכוונה שהם כנראה ילכו, אבל הם נשארו שם, עומדים. הסתובבתי אליהם שוב וניפחתי את השרירים. הם צחקו. "משהו מצחיק כאן?" התעצבנתי. "אני מצטער שאנחנו מטרידים אותך, אבל הבחנו במשהו מוזר.. נשמח לדבר איתך. אבל לא פה". זה היה אחד עם שיער זהוב. לא היה לי אכפת לדבר איתם. "טוב." אמרתי. "איך קוראים לך?" הפעם זה היה השני. שיער שחור-חום. "כריס" שילבתי ידיים. "כריסטופר.." מלמל זה עם השיער הזהוב. "דווקא כריסטיאן" צחקתי. זה עם השחור צחק בקול רם. רם מידי. השני סימן לו לשתוק.
"נו.. סיימת עם המחשבות שלך? כמה פעמים אפשר כבר להיזכר בפגישה הראשונה שלך עם אמט וג'ספר?" זה היה אדוארד. אופס. שכחתי מתחרות הריצה שלנו. הייתי עסוק במחשבות.
"תפסיק לחשוב כבר." הוא התלוצץ. צחקתי ושנינו התחלנו לרוץ, בהדרגתיות. לאט-בינוני-מהר. זה היה נחמד. האצתי, לא רציתי ללכת מכות עם אמט. הוא חזק ואין לי כוח לזה עכשיו.
"פחדן" שמעתי את אדוארד ממלמל. נמאס מזה. שיפסיק לחטט לי בראש.
הוא צחק. שכבר ראינו את הבית התחלנו לרוץ ממש מהר,כמו טיל. בלמנו בבת-אחת.
"תיקו" זה היה קארלייל שהסתכל עלינו מהמרפסת. צחקתי. "אז אף אחד לא צריך ללכת מכות עם אמט."
תגובות (0)