חלום מוזר שלי – משהו שאיכשהו קשור לדמדומים

"היא שם. תלך"
קפצתי על הגג במהירות בכוונה שאף אחד לא יראה אותי. אחרי כך קפצתי על אחד העצים שביער שמגיח מאחורי הגג.
קיפצתי לי במהרה על העצים הגבוהים והחזקים, התלהבתי.
ראיתי אותה שם. עם התינוקת. נראה כאילו היא מחכה למישהו, כנראה אדוארד סיפר לה, ברור.
נזכרתי במה שאדוארד אמר לי.
"כל לחישה שלך תהדהד לה בראש"
רציתי לנסות. "שלום לך" לחשתי בקול צרוד. היא קפצה לאחור. נראתה מבוהלת.
"מי.. מי זה?" החזירה.
"איך קוראים לך" לחשתי בקול צרוד,לא שאלתי, אמרתי את זה בצורה כזאת שזה נשמע כמו עובדה.
היא הסתובבה לחפש אותי. "בלה" אמרה קול שקט. היא אמרה את זה בצורה מושלמת.
היא המשיכה לחפש אותי. "אני פה" אמרתי בקול רגיל, כזה שלא יהדהד לה בראש.
היא הביטה לצמרת העץ וחייכה אלי, כאילו שהיא מכירה אותי. קפצתי לקרקע בהתלהבות. בן אדם לא יכול לעשות את זה.
הושטתי ידיים לתינוקת. שהסתכלתי עליה צעדתי צעד אחד לאחור. היא הייתה כלכך יפה.
"זה בסדר". בלה אמרה בקול רגוע.
הרמתי את התינוקת. היה לי חשק עז לחנוק אותה ואחרי זה לנשוך את בלה ולמצוץ את דמה, למרות שממש אין בזה צורך.
'לא'. שמעתי קול בראש. זה היה אדוארד, שקרא את מחשבותיי.
החזרתי את התינוקת לזרועותיי בלה וקפצתי חזרה אל העץ. הדבר הראשון שעשיתי הוא ללכת לאדוארד.
"היא לא פחדה ממני" אמרתי בקול מתלונן.
"היא פחדה מהקול שלך" הוא גיחך.
נהמתי. "כל אחד יכול לעשות את זה".
"לא. רק אתה". הוא נשמע רציני.
גלגלתי עניים וירדתי מהגג. אדוארד אחרי.