חייזר אנוש

מערכה 1:
"לא… נכתוב את זה שונה." הבחור מהסס ומפיל קצת אפר אל המאפרה שעל השולחן.
האיש מולו יושב מבולבל "מה נכתוב?" פניו הסמוקות מביעות 'הלך רוח של אדם שנתקל בשדה קוצים' אך עדיין הפתעה תמימה או שמא תמימות מפתיעה הופיעה על פניו.
"לא נמציא שום דבר!" שחור השיער, שמול האיש המבולבל, מתרגז. לא ברור אם האדום שנראה על פניו זה הצבע הטבעי שלו; בגלל מופע של התרגשות או מאמצים קבועים.
"הסיפור כבר כתוב! ישנו! אני יודע בדיוק מה קורה לאיש האומלל הזה."
"אז?" האפר מהסיגריה של המבולבל המסכן נופל ללא שליטה אל המאפרה שממוקמת בדיוק תחת מפרק ידו.
"אנחנו צריכים לחשוב…" שחור השיער שמולו מלטף קלות את סנטרו "איך נכתוב את זה."
לקחו כמה שניות לדבריו לבעבע. הרוח נשבה קליל בשדה הקוצים אליו הובא שותפו לשולחן שעדיין נראה כאילו לגמרי איבד שליטה על המצב שלו; כמו מתפתחת שנתקעת על כמה קוצים.
"מה הסיפור של האיש?" האומלל לבסוף שואל.
"הו, זה ידידי, בדיוק מה שאנחנו הולכים לכתוב עכשיו!"
על פני שחור השיער, כך היה יכול להשבע, היה חיוך שטיבו היה שטני.

מערכה 2:
"הוא ראה את הוריו נרצחים בברלין לנגד עיניו בעודו ילד…"
"מדובר על בן אדם אמיתי?" קוטע שותפו לשולחן.
"בהחלט אפשר לקבוע כך." עונה שחור השיער ועיניו עולה למעלה בחיפוש אחר דבר מה.
"אוקיי." בלי סיבה דארט מודאר התחיל להרגיש לא בנוח.
"בסדר גמור," שחור השיער הנהן לאט בצל של מסתורין "נחזור לסיפורינו."
"-קורבן אלימות?" התעשת על עצמו דארט והתחיל להעיר הערות, מה שהוא בא לעשות פה בכל מקרה, בנוגע לעלילה…
"לא לעלילה!" צווח שחור השיער המעצבן שצריך להפסיק להיות כזה פדאנט…
בסדר!
"מה?" התפרץ דארט המבולבל.
"לא משנה." חיוך נחמד ומשונה עלה על שפתיו של שחור השיער "בכל מקרה- נחזור לענייננו."
"אז הסיפור הוא על אדם – פגוע לב, תמים, חושש, מבוהל, חסר אמונה, מתנדנד, טראומתי, כואב, מתגעגע, שבור, מצולק?…"
נדמה שהאיש שמולו, שחור השיער, לא מקדיש תשומת לב למה שאמר. "תשים לב." לאחר מכן הוסיף "דרך אגב הוא היה יהודי בתקופת הנאציזם. אחרי ששינה את מסמכיו ועבד ברפת שבעליה נפתרו, ירש אותה." עט כדורים תיפפה מהר על דף חלק לגמרי "כששני יהודים באו לבקש מחסה בארובה – סירב."
"מה?!" התפרץ דארט. הוא לא היה יכול לעכל זאת. "כפוי טוב…"
שחור השיער שאג עליו מילה שלא הבין כך שהאיש שמולו השתתק.
"רק העובדות! באותן דקות נשמעו שלוש דפיקות בדלת. הוא קורא יבוא. הדלת נפתחת. על פי הצעדים כבר; 3 חיילי אס אס." העט מתופפת מהר יותר "הוא שאל מה רצונם, הם שאלו מי אלו האנשים האלה בביתו…"
"הם? כולם שאלו? זה אפילו לא הגיוני!" התרעם דארט.
הכחשה, זה תמיד שייך למערכה השנייה.
"ברור שזה הגיוני." התפרץ בצחוק מרושע שחור השיער. "לאן נראה לך הגעת?!" הוא חושף שיניים מבריקות, דארט חש מאוים "בכל מקרה אחד מהם שואל את זה," מתקן "והוא עונה להם שמדובר ביהודים שבאים לחפש מחסה."
"אכזר." דארט הרגיש את האוויר נתקע לו בגרון מטינה, ובכל זאת, משהו הרגיש אפילו מוכר בסיפור הזה. ידיו עלו לכסות את פיו מהר.
שחור השיער משקיט אותו, מרפקיו על השולחן, הוא רוכן קדימה ומביט באש החומה בעיניו של דארט, בתקיפות כאילו הוא עומד לנצח. "השניים נכפים באזיקים והחיילים מוזמנים לכוס תה. היהודים עומדים בצד לראות. נדלג לקטע בו אחד מהחיילים עושה בדיחה על מה היה קורה אילו לא היה, בעל הבית, מסגיר את היהודים. בעל הבית עונה לו ברוגע 'מת בוודאי'. השאר מזדקפים ומתרצנים לפתע, אין טיפת הומור בעיניים שלו." המשיך בשקט ותקיפות, דארט מתקרב אליו לאט לפרצופו ולוחש בפראות; "שורד, כנה," ואז ירק "פסיכופת, סוציופת" נראה מוטרד.
שחור השיער זוקף אצבע מול פניו של דארט "תקשיב לעובדות." ממלמל "אחרי שכולם התרצנו הוא החל לשבח יהודים על דברים כמו החוכמה שלהם."
"אמפולסיבי?! חולה נפש." פניו של דארט נצבעים לבן. הוא כמעט מתרומם מן השולחן.
"ואז מוציא קלצ׳ניקוב ומרסס את כל היושבים בשולחן."
"הו." נפלט מפיו של דארט.
"אחרי שהוא מנגב את ידיו מהדם הוא משחרר את היהודים ומציע להם לברוח. אחרי שמשנה את זהותו שוב, התגורר בברלין שם חי עד סוף ימי חייו – גונב מזקנה עשירה בקביעות."
"זה נראה כאילו הוא בעצמו לא בטוח מי הוא בכל שלב של האירועים." התבדח דארט. נוול גיבור פחדן מטורף!
שחור השיער הניד לאטו בראשו אפוף צללים ומסתורין.
"נראה לך אפשר לשאול אותו?" מגרד דארט וידאר את עורפו במתח. אולי הם יגיעו לבית שלו ויווכחו בעצמם איזה מן אדם הוא עוד לפני שישאלו…
האדם מולו זוקף גבה ונראה מופתע.
"אבל אני עושה את זה כרגע."
באיזור לח בגוף, ציפורניים קצוצות היטב שייפו תאים מתים משכבת האפידרמיס העליונה של דארט וידאר. האצבעות פסקו לזוז, והתאים הוסיפו לשכב שם.

מערכה 3:
דארט מודאר חי באזור כלשהו בארץ, הוא עובד במקום בו מחייבים אותו להפגש עם סליברטאי כותב כדי שילמד את שיטותיו ויושרה ממנו. דארט מודאר תמיד מגיע לפגישה ההיא. למרות שהוא מגיע אליה בציר זמן אחד רק פעם אחת.

חייזר זקן המציא את 'מנגנון דארט מודאר'; שאמור בשם הצדק לקבוע באירועים האקראיים וחסר השליטה שקורים לבני אדם איך הסיפור שלהם יראה ומה יהיה הטיב שלו.
כל שאר החייזרים תמיד מתייחסים בזלזול למנגנון וטוענים לו שהוא לא רלוונטי, כי אם אין אלוהים שיאשר מהו בן אדם כשהוא עושה את המעשים שלו – אז גם בן אדם לא.
מנגנון הדארט הוא מנגנון מיושן וביוקרטי [פירושו; מנגנון ג׳ון האלמוני – בתרגום חופשי.] הנשאר קיים מטעמים של נוחות עצלה וקמצנות על המשאבים שישמשו להסירו.
תהליך:כל אדם עובר במתקן, במאית שניה אנושית (לכן עובר בתמיסת זמן קודם) , כדי לקבוע את נימת מעשיו בלבו. לפיכך הוא עובר קודם כל בתמיסת זמן שמסנכרנת אותו לזמן ה'חדר' (חדר בתרגום חופשי; תפאורה המוזנחת) , למרות שיהיה אשר יהיה אין למה שקורה שם משמעותי כלל (לפחות בקונצנזיוס החייזרי שהתקדם הרבה מעבר לביטויים כמו 'אתיקה'). שם הוא מספר לעובד המשמרת בחדר מהן אמונותיו הלא משוחדות כלפי מעשיו העתידיים, זה רושם אותם בספר, כדי שנוכל בעתיד להטמיע מחשבות אלה בזמן האמיתי. כלומר; לכתוב את סיפור 'גבורתו' או 'נוולותו' לעיניו.
מדובר 'בערימת השקרים הכי לא מדוברת מאז הפוליטיקה', [נלקח מעיתון "חייזר נעים להכיר" (מתעסק בחקר -'חייזר האדם')]
*פוליטיקה- מילה פרימיטיביות קדומה למשחק שליטה במשאבים מוגבלים בעזרת מניפולציות.
"אם אלוהים אינו יכול לקבוע בשום שלב בחיים את תעלומת הנצח מהו טיבו האמיתי של אדם – אז גם האדם לא. " (ריקי המדליקי)