חומר גלם
כשאני יורד למרתף אין שם יינות וגם לא בירות. הרווח צר, אני דוחף קרש כדי לעבור. המדפים מזפזפים בחשמליות, אני שומר שם נוירופיזיולוגיה: קצת נוירוטרנסמיטורים, חולדות משומרות. הקירות לא חמים. עדיין, מקבלים את היד שלי המחליקה עליהם ללא התנגדות. ריח של סלעים מוצלים, של חלל פעור כלפי מטה. מבחינת הצורה, לא מבוך, אלא מעי. בליטות מוזרות מהקירות, פיתולים שבקושי אפשר לעבור. צרור המפתחות שלי מפוחד, הדלת החורקת נפתחת. בחדרון בקצה יש בחורה קשורה, ידיה ורגליה חסרות צורה עדיין. נראה, אולי נעבוד עליה קצת, נעשה ממנה סיפור.
תגובות (10)
ואם זה מצחיק? חבל, צחוק בריא לבריאות.
מעניין – בחורות, יין ובירות הם חומרי גלם?
אה ושכחת ו' בנוירופיזיולוגיה
הא, ידעתי שחסר משהו.
מי אמר שאנחנו בצד של הבריאות?
הבחורה היא לגמרי ביטוי מוחשי של חומר גלם. בירות ויין לא – כי אין שם בירות ויין (ולהיפך, זה מקום של פיכחות, לא של שיכרון). למרות שמחוץ להקשר הסיפור, אני מניח שהשילוב של השלושה יכול בהחלט להסתיים בתוצרים חדשים.
חחחחחחחחחחח בהתחלה לא ברור ואז דווקא טוב הסוף.
ואחרי שקראת את הסוף יותר ברור?
למה הכל כתוב באדום? זה מוזר.
חחח וזה נשמע שההבחינות הורגות אותך לאט לאט,
מצא חן בעיני, אני חושב שהדרך שבה את שם דברים היא מיוחדת ולא צפויה (וזה נחמד באופן קיצוני)
בחינות זה כמו מוות בנשק כימי.
תודה, תגובה מעלת חיוך :)
As a vegan-feminist-atheist-pastafarian-apache helicopter, I find this post horribly offensive (and misogynistic, of course).
חח כמעט עבדת עליי אבל ה- apache הסגיר. ידוע שנשים אפצ'יות אוהבות להיות קשורות במרתף.
מדהים! אבל תמיד קיוויתי שהמוזה שלי תפתה אותי אל עבר חוף ים או משו כזה ולא אל תוך הקרביים שלי. במחשבה שנייה.. ברור כמה שזה לא סביר.