ועידת האותיות

סוף השבוע של ועידת האותיות הגדולה היה אמור להיות חגיגי, אבל אווירה של חוסר וודאות שררה מסביב.
הנושא העיקרי של הועידה היה שימור: כיצד ניתן לשמר את האותיות היקרות ח' ו-ע' שכמעט עברו להן מהעולם?

האות א', בתור בכורת האותיות, התכבדה בנאום הפתיחה. היא קראה לבני האדם (ובעיקר לדוברי העברית שבהם) לחזור להשתמש בכל האותיות הקיימות.
"יש לכם רק עשרים ושתיים אותיות" – היא קראה – "מה ההיגיון להפסיק להשתמש בחלק מהן? זהו מדרון חלקלק שבסופו אתם עלולים למצוא את עצמכם חוזרים לנהימות בלבד מכיוון שלא יהיו יותר אותיות לשרת אתכם!"

הקריאה התקבלה במחיאות כפיים סוערות מצד מרבית האותיות, אך בירכתי האולם נשמע גל מחאות מפי האותיות הסופיות.
"אנחנו גם אותיות!" – קראה ה-נ' הסופית.
"כאילו לא מספיק שאנחנו תמיד תקועות בסוף המילה, כעת גם לא סופרים אותנו בתור אותיות כלל?" – התמרמרה ה-צ' הסופית שתמיד ראתה בעצמה צדיקה גדולה.

פ', שהיה יושב הראש התורן ניסה להרגיע את האווירה אך נתקל בהתנגדות נמרצת מצד אחותו ה-פ' הסופית.
לאחר כמה התלחשויות בין פ' ו-א' דפק פ' בפטיש על הדוכן במרץ ו-א' קראה: "יש לבני האדם דוברי העברית רק… עשרים ו… עשרים ושש – כלומר עשרים ושבע – אותיות כולל הסופיות! מה ההיגיון להפסיק להשתמש בחלק מהן?"

האותיות הסופיות נרגעו וכעת ניתן היה לסיים את נאום הפתיחה ולעבור למושב הראשון – פאנל בנושא דרכי הפעולה האפשריות להחזרת האותיות ע' ו-ח' לשימוש.
דקות ספורות לאחר תחילת הדיון קמה ממקומה האות ה' ושאלה: "האם אתם בטוחים שזה בכלל אפשרי להחזיר לשימוש את ע' ו-ח'? אולי נוותר עליהן ונתמקד בניסיון להציל אותיות שעדיין אינו אבודות לחלוטין?"
ההצעה הפרובוקטיבית גרמה לסערת רגשות גדולה. ע' פרצה בבכי עז ו-ח' ניסתה להתנפל על ה' אך הסדרנים הצליחו להפריד ביניהן.

לאחר שנרגעו הרוחות שאלה י' שהייתה יושב הראש של מושב זה: "לאיזה אותיות את מתכוונת? האם יש עוד אותיות בסכנת הכחדה?"
ה' חייכה חיוך עצוב וללא מילים הצביעה על עצמה.
"זה מגוחך!" – קראה ח' – " האות ה' היא מאוד פופולארית! לא ייתכן שבני אאדם יפסיקו להשתמש בה!"
"הלוואי שהיית צודקת" – ענתה ה' – "אבל במציאות אני מרגישה שאני יותר ויותר מוחלפת ע"י אאות א'"

א' קפצה מקומה כנכושת נכש ואמרה: "אולי נדון בכך שאני עצמי אולכת ונעלמת כאות אראשונה מגוף ראשון עתיד? יותר מדי אנשים אומרים – אני ילך, אני יאשה…"
"רבותי, בואו ננסה לאתמקד" – קראה י' – "אנושא שלנו איום הוא החזרת ח' ו-ע' לשימוש!"
"אינה! גם את עשית את זה!" – קראה האות ה' בכעס תוך שהיא מצביעה על האות י'.
"עשיתי מה?" – שאלה י' שבאמת לא אבינה במה חטאה.
"אחלפת אותי בא'!" – קראה ה' – "ארגע אמרת 'אנושא' במקום 'הנושא'!"

י' אכחישה שכך קרה אבל ק' ששימשה כמזכירה מיארה לאשמיע את אאקלטה של הדיון ולכל הנוכחים אסתבר שאכן י' לא ביטאה את אאות ה' כראוי.
י' התנצלה והבטיחה לאשתדל לבטא את אאות ה' כראוי מעתה ואלאה, אבל משום מה זה גרם לכעס גם של ה' וגם של ע' ו-ח'.
אולי אכאס של ה' איה ברור, אבל מה קרה לע' ו-ח'?
מסתבר שאן אתרגזו אל כך שתשומת אלב אופנתה שוב לאות ה' במקום לנושא אדיון אמקורי.

ע' פתחה בנאום נרגש של דקות ארוכות במאלכו איא אביאה דוגמאות רבות לאזנכתה שלה ושל אכותה לצרה ח'.
בסיומו של אנאום איא אוסיפה בזאם: "ואסור לנו לשכוך כי אאות ה' כיום פופולרית יותר מאי פעם באבר! בדרך לפה ראיתי שלטים רבים אמשתמשים בה!"

ה' ביקשה לדאת באיזה שלטים מדובר ו-ע' מיארה לאוציא את אטלפון אככם שלה ואציגה לקאל תמונות של שלטי כוצות שצלמה בדרך:
"ישראל, בטח ב-ה'!"
"שמע ישראל, ה' אלוקינו, ה' אחד"
"עלינו לשמור על מצוות ה'!"

מוסר השכל: אין לנו אל מי לסמוך אלא על ה' שבשמים (כי בארץ כבר כמעט לא משתמשים בה)